לומדת לדבר אחרת

אז אמור היה להיות פה פוסט עצוב. 

ממש קורע לב, באמת. 

על כמה שאני לא אהובה. 

אבל אז קראתי משהו שהכניס לי קצת פרופורציה. 

אולי הפוסט המתוכנן עוד ייכתב, 

אבל לא עכשיו. 

כי למרות רגעים רבים שבהם בא לי להרוג אותו, למרות כל הרגעים שאנחנו רבים כמו האויבים הכי גדולים, בא פתאום רגע אחד קטן שבו אני פתאום קולטת כמה אני באמת אוהבת אותו ואחריו מגיע עוד רגע אחד ממש קטנטן שאני מבינה שוואלה, גם הוא קצת אוהב אותי. 

http://www.youtube.com/watch?v=an4ySOlsUMY