לומדת לדבר אחרת

"האהבה שלך מספקת לי צורך, היא מגנה עליי, איתך זה מוכר ובטוח". 

על פניו זו אחת המחמאות הכי יפות שאי פעם קיבלתי. 

אבל כשחושבים על זה, או בעצם חופרים בזה, ואני הרי אלופת החופרות, זה פתאום נשמע לי פחות טוב. מי רוצה להיות נעל בית? אמנם נוחה, אבל לא מרגשת. נכון, אף אחד. טוב לו שאני שם, ברקע, מרחב מוגן, מספקת לו את הדברים שהוא רגיל אליהם, ככה הוא מרגיש בטוח לצאת אל העולם הגדול, לחוות, להתרגש, להקסים ולהיות מוקסם מאחרות ואם זה לא הולך, או נמאס,  או שהוא נכווה אז יש לו את רשת הבטחון שתמיד זמינה ותמיד שם. 

אני יודעת שהוא אוהב אותי, ללא ספק, אבל זה כמו שאוהבים את שמיכת התינוקות המרופטת שלנו שאנחנו גוררים אחרינו ממקום למקום ולא רוצים לוותר עליה כי התרגלנו. 

אני לא רוצה להיות "שמיכי"!. 

http://www.youtube.com/watch?v=mQR0bXO_yI8