לומדת לדבר אחרת

בעלה האהוב של חברתי האהובה נתן לה מתנת יום הולדת מושלמת. 

למה מושלמת? לא כי הייתה גדולה או יקרה מאוד אלא כי היא הראתה כמה הוא מכיר ואוהב אותה. 

אני שמחתי והתלהבתי (כמעט) כמוה אך גם באיזה שהוא מקום קצת התעצבתי. למרות הגברים שמסיבה לא ברורה אהבו אותי ולמרות הגברים שאני אהבתי, כזה לא היה לי. 

יומיים אחרי זה הוא(בעלה) מתקשר ושואל אם אפשר לקפוץ לבקר אותי בעבודה, דקות ספורות ואני כבר עטופה בחיבוק המדהים שלו, זה שגורם לך לחשוב שהכל בסדר ומה שלא? תיכף יהיה בסדר. אנחנו מתיישבים בחוץ על כוס קפה כשהוא מוציא מהתיק שלו קופסה עטופה ואומר בנונשלנטיות: "אה, זה שלך" ונותן לי את אותה מתנה בדיוק. אחרי שסיימתי לקפוץ ולצווח כמו הילדה המפגרת שאני יודעת להיות גם דמעתי קצת(הרבה). כי אולי אין לי כזה כמו שרציתי אבל יש לי כזה אחר שמכיר אותי ואוהב אותי בכל זאת.