היום לפני 15 שנים התחתנתי.
בשעה הזו כבר הייתי שיכורה ולא מיין, שיכורה מאושר שתודלק בשמחה של המשפחות והחברים שהקיפו אותנו.
עמדתי מתחת לכיפת השמיים והחופה ביער קסום, לא באמת מקשיבה למלמולים של הרב והבטחתי לעצמי ולו דברים שבאמת התכוונתי לקיים אפילו או בעצם במיוחד בגלל שאמרתי אותם רק בלב.
אם מישהו היה אומר לי באותו רגע ש15 חודשים אחרי זה אני שוב ארקוד באושר אבל על מדרגות הרבנות הפעם הייתי צוחקת לו בפנים. באותו רגע באמת האמנתי שאני בונה בית לתפארת מדינת ישראל :)
כשהתעוררתי היום וקלטתי מה התאריך לרגע אפילו לא הבנתי למה הוא מוכר לי כ"כ ואז באה צביטה של געגוע. לא לאקס ובוודאי שלא למוסד הנישואין אלא לילדה התמימה והאופטימית שהייתי אז.
אני עדיין תמימה בדברים מסויימים ולרוב עדיין גם אופטימית רק שפחות, הרבה פחות לצערי. גם את זה הגיע הזמן לתקן.
http://www.youtube.com/watch?v=lcOxhH8N3Bo
