תמיד חשבתי שאני אישה של what you see is what you get.
אני לא מסתירה את חוסר הסבלנות שלי ואת הקריזיונריות שלי כמו גם את הרגישות והצחוק, אבל מסתבר שכל אחד רואה אותנו באופן אחר.
הספרית שלי שמכירה אותי כבר קרוב ל 8 שנים חושבת שיש לי המון חברים וחברות ושאני חיה ברעש ובלאגן כל הזמן. לדעתה אני לא מסוגלת לשבת בשקט וחייבת להיות כל הזמן בפעילות.
היא לא יודעת שאפילו כף יד אחת לא ימלא מספר האנשים שאני באמת אוהבת ומחשיבה חברים.
אז נכון שאני חברותית יחסית וגם נהנית לצאת ולבלות אבל אין לי שום בעיה, יותר מזה, לרוב אבחר לשבת עם ספר טוב על כוס קפה. לבד.
אני נהנית וזקוקה מאוד ללבד שלי, גם לחופשות אני אוהבת לנסוע לבד, כך אני לא צריכה להתחשב באף אחד ויכולה לעשות מה שאני רוצה, ללכת לאן שאני רוצה ומתי שאני רוצה.
אני כותבת כאן בפתיחות רבה על נושאים מסויימים ומצד שני שומרת על הפרטיות שלי ועל הרך של הבטן די בקנאיות.
מוזר שמה שהיא ראתה כל כך בבירור הוא משהו שהוא כ"כ לא אני
