אני עובדת במקום העבודה שלי כמעט 12 שנים, היו זמנים שניהלתי צוות של עשרה איש ותקופות שרק 5 (חוץ ממני כן?).
במהלך השנים עברו אצלי כ"כ הרבה עובדים שאת רובם הגדול אפילו לא אזהה אבל יש את המיוחדים שנצרבים בזכרון.
הכי הזוי/מיוחד מבחינתי היה ד'.
ד' עבד אצלי רק 4 חודשים לפני בערך 10 שנים, הוא היה עולה חדש מרוסיה וזאת הייתה העבודה הראשונה שלו אחרי שסיים אולפן, מכיוון שגם אני דוברת רוסית (סוג של) לקחתי אותו תחת חסותי ועזרתי לו די הרבה גם בדברים שלא קשורים לעבודה.
אחרי שעזב שמרנו על קשר כמה חודשים אבל די מהר זה התנתק כי בכל זאת הוא צעיר ממני ב12 שנים ואין בינינו הרבה משותף.
ועכשיו לקטע ההזוי/מיוחד...
למרות שהקשר התמסמס, כל שנה וחצי שנתיים היינו נתקלים אחד בשנייה בסיטואציות ובמקומות הכי לא צפויים; בעודי בחופשה חורפית באילת צועדת בשעת ערב מאוחרת על חוף הים והוא כמעט מעיף אותי תוך כדי ריצה, (הוא היה מדריך נוער באותה תקופה באחד הקיבוצים הסמוכים והיה בערב חופשי וקפץ לאילת), פגישה אחרת בצפון בעת טיול קטיף דובדבנים כאשר גם הוא היה שם עם קבוצה אחרת שהדריך בקיבוץ אחר בצפון, בית קפה על חוף הים בתל-אביב, באמפי בקיסריה וכו'.
היום יצאתי מהעבודה חצי שעה לפני סוף המשמרת כי כבר לא הייתי מסוגלת להישאר שם עוד דקה וממש נתקלתי בו שוב כשפנינו לרחוב צדדי כל אחד מכיוון אחר, הוא בכלל עובד עכשיו בפרנקפורט וכאן רק ל4 ימים מטעם העבודה!
אחרי שהתגברנו על השוק והתחבקנו והתנשקנו לשלום התיישבנו על ספסל להשלים חוסרים. אחרי שיחה של חצי שעה הוא מרצין ושואל אותי:"נסי תגידי לי, איך את מסבירה את הפגישות המוזרות האלה שלנו? אנחנו לא חברים בפייסבוק, מזמן איבדנו את מספרי הטלפון אחד של השנייה אבל בכל זאת נפגשים במרווחים די קצובים. יותר מזה, כל פעם זה קורה לי כשאני בפרשת דרכים ולא סגור על עצמי ואחרי כל פגישה כזאת אני יוצא כאילו הדלקת לי את האור בפנים".
חיבקתי אותו וחייכתי אליו: ד' אם תחשוב שוב על השאלה שלך תבין שהתשובה כבר שם, אני רק לא מבינה איזה תועלת יש לי ממך 👿
