לפני 7 שנים. 2 בנובמבר 2017 בשעה 15:27
אני לא אוהבת שגרה, שונאת מונוטוניות, מחפשת אקשן ומושכת אש ודרמה ביומיום.
אבל כשאני מגיעה לכאן כבר 5 שנים רצופות אני פורחת בשגרה שאני יוצרת לי.
מתאכסנת באותו מלון, קונה באותה פיצוציה, יושבת באותו מקום ושותה את אותו המשקה.
יש שיגידו משעמם וזה סבבה, אני קוראת לזה רגוע, חסר לי רגוע בחיים מסתבר וכאן אני מוצאת את זה. הקסם בפקידי קבלה שזוכרים אותך למרות עשרות אלפי האורחים שהם רואים בשנה, במלצרים שכבר לא שואלים מה להביא לך ובאים מידי פעם לשבת ולהתקשקש איתי, מפנקים אותי בצ'ייסרים ושומרים לי את החריימה הכי טעים בעולם ביום שישי.
עם הדברים האלה מול העיניים
והצלילים האלה באוזניים
אפשר להאשים אותי שאני חוזרת לכאן שוב ושוב?
