"גבירתי אני מת להיות שלך".
"קחי אותי מלכתי, תעשי לי כל מה שתרצי".
"הוד מעלתך, רוצה להיות עפר לרגלייך, אסלה לשימושך, נהג, טבח, סבל, משרת, בלה בלה, חארטה חארטה".
זה לא מרגש אותי, לא מגרה אותי, לא מזיז לי בשיט כשמישהו שאני לא מכירה פונה אליי במלים האלה, גם אם זה במציאות.
אתמול בחוף הים הכרתי גבר נחמד, מצחיק והכי הזוי אפילו ירושלמי. החלפנו מספרים וקבענו לדבר ואולי להיפגש היום או כשנחזור לירושלים.
התלהבתי להתרגש קצת, אתם יודעים איך זה, העקצוץ הזה של הפוטנציאל עד שהוא התחיל להגזים עם הלחץ להיפגש שוב. שלח הודעה אחרי הודעה אחרי הודעה ולא, זה לא מה שהיה הטרנ-אוף, הטרנ-אוף היה שהוא ניסה "לשחד" אותי במסאג', קפה ומאפה ואפילו הציע לבוא איתי לקניות ולסחוב לי את השקיות. פה כבר נכבתי לחלוטין. אני נדלקת, מאוד, מ"להיות למעלה", אין לי שום צל של ספק בכך, אבל כ"כ לא מגרה אותי כשמישהו בא מוכן מלמטה. אני אוהבת גברים חזקים, בעלי עמוד שדרה, כאלה שאחרי היכרות בוחרים להתמסר לי ולתת לי את עצמם, לא כאלה שאוטומטית נותנים הכל לכל אחת שתשתין לכיוון שלהם.
אני לא סתם קינקית, אני קינקית בררנית :)
&sns=em
