לפני 7 שנים. 12 בנובמבר 2017 בשעה 11:05
כך אמר לי ילד קטן אתמול.
את יושבת בשקט, מחייכת לכולנו, צוחקת איתנו, שותה איתנו.
איתנו ולא איתנו.
את כמו מוקפת בשדה כח שמונע מאיתנו להתקרב אלייך, אני ממש מרגיש את הזצים החשמליים שניתזים ממך וזה מפחיד ומושך אותי בו-זמנית. והעיניים שלך, חומות וחמות רגע אחד ומקפיאות ברגע שני כשאת נעלמת לך לעולם שלך שלאף אחד אין כניסה לשם.
מה לעזאזל אני אעשה עם ילדים קטנים שקוראים לי את הנשמה???
