כבר התרגלתי למבקרים הסמויים של הבלוג שלי, אתם יודעים על מי אני מדברת, אלה שקוראים כל פוסט כמעט, לא משאירים תגובות או לייקים אבל לא מפספסים את ההזדמנות להעביר ביקורת ולעשות ניתוחים פסיכולוגיים בגרוש בפרטי. ההודעה של היום אבל ממש הצחיקה/עצבנה אותי:
"אני רואה אותך עושה לייקים בפוסטים של נשלטות ושולטים. אני קורא אותך, את הנפש שלך שזועקת ליד חזקה שתתפוס אותך ותוריד אותך למקומך הטבעי, על ארבע לרגליי".
בוא חמודי, תן לי להסביר לך דבר מאוד פשוט שכנראה נשגב מבינתך. אני עושה לייקים מכל מיני סיבות לכל מיני סוגים של פוסטים. אני לא חייבת להתחבר לאקטים עצמם, אני ממש לא חייבת לרצות להיות במקומם. אני יכולה לעשות ועושה לייק אם הפוסט כתוב בצורה נהדרת שמעוררת בי תחושות (גם צמרמורות של פחד וכעס הן תחושות), אני יכולה ועושה גם לייק אם אני מחבבת את כותב/ת הפוסט וטוב לי שטוב להם. ואם עוד פעם תפנה אליי בצורה כזאת אני אראה לך מה המקום הטבעי שלך, על ארבע כשסטראפ-און בגודל של כושי מכובד קורע לך את האם אמא של הצורה. קאפיש???
ועכשיו אני הולכת לנשום עמוק ולהינות מהשיר הזה :)
שבוע טוב אנשים!
&sns=em
