תלות היא חלק בלתי נפרד ממערכות יחסים מבוססות שליטה (לא רק אבל במיוחד), זה ברור.
אבל האם יש דבר כזה אובר תלותיות? מה הגבול? יש אנשים שצריכים שיגידו להם מה לעשות, שיתפעלו אותם כאילו היו בובות חסרות מחשבה על חוט ויש כאלה שאם רק תנסה להגיד להם מה לעשות יזרקו עליך משהו.
בעיניי אם נשלט/ת לא מסוגלים לתפקד בלי שיגידו להם מה לעשות אז זו כבר בעיה שדורשת טיפול ולא כזה שהשולט/ת יכולים לספק. זאת אחריות השולט/ת לנסות לגרום לפרטנר שלהם להיות יותר עצמאיים מחוץ לקשר. יש הרי הבדל עצום בין לקחת שליטה בזמן סשן או כל פרק זמן אחר לבין להשתלט על כל החיים. תלות אבסולוטית זה דבר מפחיד בעיניי, זאת אחריות עצומה. זה יכול לשתק את הנשלט/ת ולהשאיר אותם בבעיה עצומה כשהקשר יגמר.
זה יכול להיות מבורך בתקופות מסויימות כאשר הפרטנר זקוק לעזרה בתחום מסויים כמו להיכנס למשטר של ספורט ודיאטה למשל ומתקשה לעשות את זה בעצמו אבל להגיד למישהו מה ללבוש, לאכול, לעשות, עם מי ואיך לדבר זה כבר יותר מידי בשבילי.
מה דעתכם?
