לומדת לדבר אחרת

אבל לא מספיק. 

מזל שלא הקשבתי לנבואות הזעם ולאנשים שטענו שאני משוגעת שדווקא היום נוסעת לתל-אביב. 

אני משוגעת, זה לא חדש. כזאת אני. 

ולמה מזל? כי אחרת איך הייתי מחבקת ומחובקת? איך הייתי יושבת מול עיניים קורנות מהממות? איך הייתי מגלה קישורים וחיבורים למכרים וותיקים? 

אז אחרי שתי בירות מחוזקות, קצת צחוק, קצת דמעות וכמה גילויים אני יושבת וכותבת פוסטשיכורה אבל לא מספיק. 

קופי, אני רוצה עוד!!!