לומדת לדבר אחרת

יש אנשים שאוהבים לחיות בסרט, אני יכולה להבין אותם לפעמים. זה חמים  ונח לחיות במציאות הוורודה שאנו יוצרים לעצמנו. גם לי יש את הרגעים שאני צועקת "תרמתי במשרד" כשהמציאות דופקת לי בדלת. 

אבל בגדול תמיד העדפתי להיות במציאות, אופטימית אופטימית אבל ריאליסטית. מעדיפה לפגוש את המציאות פייס טו פייס ולפעמים אף להתנגש בה כשצריך, לדעת איפה אני עומדת. 

הרי במילא מתישהו צריך להתעורר, אז עדיף מוקדם מאשר מאוחר יותר, זה רק יכאב יותר ככל שתחיו בסרט שלכם יותר. 

https://www.youtube.com/watch?v=JXmEIK9dBkE&sns=em