לומדת לדבר אחרת

Madame T​(שולטת) - האמת, שגם אני, צברית ותיקה שכמוני בארצנו הקטנה והמשוגעת, לא מצליחה להבין ולעכל את המעבר החד הזה שבין העצב לשמחה....
אבל כנראה, שאצלנו השמחה והעצב מתערבבים אלו באלו, ולא רק ביום הזכרון ויום העצמאות.

נסיכת הלילה​(שולטת) - אני חושבת שזה כי רק אחרי עצב מאוד גדול נוכל להעריך את המתנה הנפלאה שקיבלנו ואנחנו כ"כ אוהבים לרדת עליה.

Madame T​(שולטת) - מסכימה איתך, ועדין המעבר חד, חד מאד...

נסיכת הלילה​(שולטת) - מאוד. לפעמים בלתי אפשרי אפילו. }{

TheBouncer​(מתחלף) - שיקרא את פרויד - הוא יבין...

ואת, קבלי 💋 מוויבי מלא גועגועים!

Breaker - נו באמת, לקבל ביקורת מעם שעובר רק מיום זעם ליום זעם?

bigdawg​(נשלט) - הסיבה שזה כך, כי ביום העצמאות הראשון גילו ששכחו לקבוע תאריך ליום הזכרון לחללי צהל, והיו חייבים להכניס את זה לפני יום העצמאות.
בגלל שנזכרו מאוחר, דחפו את זה יום לפני, תוך כדי ידיעה ששנה אחר כך יקבעו לזה יום יותר מתאים.
זה לא קרה.

נשמע סיפור הזוי, אבל זאת הסיבה שיום הזיכרון זה בערב יום העצמאות.