בעבודה שלי אני נתקלת בטמטום של אנשים על בסיס די יומיומי.
חלקם מעצבנים כל כך שבא לי לצרוח, חלקם משעשעים כל כך
שמשאירים אותי ללא מלים...כמעט.
אורחת אחת שיגעה אתמול את אחת מפקידות הקבלה במשך שעות שמשאירים לה הודעות
עם מספרים לא מובנים שכל הזמן משתנים.
ניסינו לפענח את המספרים המוזרים שהיא רשמה לנו ולא הצלחנו לעזור לה מכיוון שהם לא התאימו לשום מספר בארץ.
באיזה שהוא שלב נשברתי ועליתי לחדר שלה בעצמי...האישה ההיסטרית כמעט הובילה אותי
למכשיר הטלפון והצביעה עליו כאילו רואה נחש ארסי.
לאחר שנרגעתי מהתקף הצחוק ההיסטרי שלא הצלחתי (גם לא ממש ניסיתי) לשלוט בו, הסברתי
לה ש״המספרים המוזרים״ שמשתנים הם השעה והתאריך שמופיעים לה על הצג הממוחשב...
אם חשבתם שבזה נגמר העניין, והיא התביישה בטמטומה, אז אתם טועים, במשך כמה דקות ניהלתי איתה דיון שעם כל אחד אחר יכול היה להיות פילוסופי במהותו כשהיא שואלת אותי בבלבול גובר ועולה, But why does it have to move so fast????
אוח אם הייתה לי תשובה לשאלה הזו
טמטום מס׳ 2:
אורחת (כן כן שוב אישה, גררררררר מה עובר עליכן???), מתקשרת ומבקשת ממני לשלוח לה טכנאי
דחוף לחדר כי הטלויזיה שלה לא עובדת . שאלתי אותה מספר שאלות כדי לנסות להבין מה הבעיה
והיא עונה שאין לה צבע.
לקחתי נשימה ארוכה והפעם הצלחתי לא לצחוק,
היא ראתה סרט תיעודי על מלחה״ע ה-2...בשחור לבן כמובן.
