לפני 6 שנים. 4 בספטמבר 2018 בשעה 21:21
אני אוספת את הזכרונות ממך,
מריצה אותם בראשי כמו סרט ישן ואהוב.
מתעטפת בהם כמו שמיכה מנחמת,
יודעת שצריכה לשים אותם בצד
לא, לא בצד, להשאיר מאחור, או לנעול בכספת.
לפחות לבינתיים לבנות לי חיים אחרים שלא כוללים אותך.
לוותר על החלומות שהיו לי בקשר לשנינו.
אז למה לעזאזל זה מרגיש לי כמו לוותר על עצמי?