ידעתי כל מיני סוגים של אהבה;
האהבה הראשונה - העוצמתית כ״כ בעצם ראשוניותה, תמימותה, האמונה שהיא תמשך לנצח ותגבר על כל המכשולים.
אהבה של אישה בוגרת - שעצם מציאתה ריגש אותי ברמות על כי חשבתי שלעולם לא אוהב שוב אחרי אותה אהבה ראשונה ותמימה.
האהבה המטורפת - זאת שהפכה וטלטלה אותי, שברה את כל מה שחשבתי שאהבה יכולה או אמורה להיות. זאת שהרימה אותי לגבהים מטורפים וריסקה אותי לאלף חתיכות קטנות שלא חשבתי שאצליח לאסוף כשהיא נגמרה.
לא רוצה כזה יותר, רוצה אחרת.
רוצה אהבה שקטה יותר, עמוקה וחזקה יותר. אהבה שמבוססת על חיבה אמיתית ולא רק על צורך. כזו שתפזר גלים קטנים וחמימים של אושר בתוכי ולא רק נחשולים סוערים ומטלטלים. אהבה שתהיה חזקה מספיק להכיל אותי, ויש הרבה מה להכיל.
רוצה שיאהבו אותי למרות ובגלל השריטות, הפחדים, המטענים שבאים איתי. עם קמטי הצחוק והבכי שצברתי במהלך השנים. שירצה את דמותי האמיתית, לא את הפנטזיה שנוצרה לו בראש.
שאוכל לחלוק איתו את השטויות והשגעונות שלי, והוא יצחק ויאהב, שוב, למרות ובגלל.
