לומדת לדבר אחרת

- אני דואג לך נסי...

- לי? למה? הכל בסדר. 

- כמו שאת אוהבת להגיד, לכי תזייני את השכל למי שלא מכיר אותך כ"כ טוב. 

- נודניק. לימדתי אותך יותר מידי טוב. אז בוא נשמע למה אתה דואג לי?

- כי את כועסת. כ"כ כועסת בזמן האחרון...גם כשאת לא אומרת כלום, גם כשאת לא עושה כלום, אני מרגיש את הכעס רוחש ורושף לו מתחת לפני השטח. אני מרגיש איך את עוצרת את עצמך כל הזמן לא לצאת על אנשים. וכשאת יוצאת? אלוהים ישמור כמה כעס יוצא ממך. זאת לא את. 

פתחתי את הפה לתקוף ולהדוף כמובן ואז תפסתי את עצמי. הוא צודק. הוא פאקינג צודק. אני אכן כועסת. על הכל ועל כולם, על אף אחד ועל שום דבר ועל כולם ועל הכל ביחד. "שתו לי, אכלו לי, לא מבינים אותי, לא מעריכים אותי" זה כל מה שעובר לי בראש לאחרונה. וזה לא כיף. זאת באמת לא אני. 

איך לעזאזל אני מפסיקה לכעוס לפני שהכעס ישתלט על כל חלקה טובה שעוד נשארה בי?