מדברת עם יוס בלילה (שלי ובוקר שלו).
מתבכיינת לו שכבר נגמר והיום אני חוזרת לשגרע של עבודה, עבודה ועוד קצת עבודה וכמה אני מתה כבר לחזור לכאן.
מה יש לך? הוא שואל. במקום לנסוע כל פעם לטייל במקום אחר כמו פעם את רוצה לחזור בפעם השלישית לאותו מקום.
בלי לחשוב הרבה אני עונה לו שזה מרגיש כמו בית. כמו שפעם מישהו אחר גרם לי להרגיש.
כי פה אני נרגעת רק מלשבת במרפסת המוצלת והשקטה עם כוס סיידר אלכוהולי וגבינות מדהימות שקניתי בסופר במחיר מצחיק.
כי פה אני נכנסת בלילה למאפייה שפתוחה 24/7 והמוכרת הרוסיה קופצת עליי בחיבוקים כי היא זוכרת אותי משנה שעברה (ודוחפת לי כמה מיני מאפים לשקית בלי שיראו). כי זול וטעים פה. הכל. בטירוף.
כי כשאני הולכת עם החברה שבאה איתי למסעדה שהייתי בה 3 פעמים שנה שעברה גם בעל המקום וגם המלצרית ההונגריה מחייכים אליי ואשכרה זכרו אותי ומה אהבתי לאכול! אחרי שנה!
כי בעל הבית המקסים שלי עשה לי הנחה של 20% על המחיר המצחיק של 305 יורו ל 7 לילות!! רק כי סוללים כביש לא רחוק (עזבו שהחדר מקסים והושקעה בו מחשבה רבה, אפילו מכשיר נגד יתושים יש שם! והוא במרחק של 7 דקות הליכת צב מהנמל...) הוא גם ייקח אותי ברכב שלו לתחנה המרכזית כדי שאני לא אסחב ברגל ובחום עם המזוודה המפוצצת שאני חוזרת איתה (לא ללכת לסופר כשרעבים!! אני יודעת את זה 🤦♀️🤦♀️🤦♀️).
אחרי שסיימתי את כל המונולוג הארוך הזה יוס שתק בדיוק 2 שניות לפני שצעק אני בא איתך!!
מארגנת קבוצה לשנה הבאה או לספטמבר...מי בא?
פאפוס אני כבר מתגעגעת!
