יש לי חבר שאוהב שמנות. ממש.
בתקופות הכי שמנות שלי הוא תמיד חיזר אחריי בטירוף. הייתי הכי סקסית בעיניו ככה. 🤦♀️
לעומת זאת היה לי גם בן-זוג שאוהב רזות. ממש.
כשהייתי חולה במונו ושקלתי 50 קילו ונראיתי כמו המוות אז הוא לא עזב אותי בשקט. 🤦♀️🤦♀️
ואני? אני לא רוצה שיאהבו אותי כי אני שמנה, רזה, ג'ינג'ית, שחורדינית או מנומרת.
אני רוצה שיאהבו אותי.
עם קמטי הצחוק והבכי שהרווחתי ביושר במהלך חיי. עם שיערות השיבה שאני לפעמים לא מספיקה לצבוע בזמן כי אני עובדת כמו מטורפת או לא סוגרת טוב את החודש ואין לי כרגע 400 ₪ להוציא על ספר אז אני מושכת עוד כמה ימים. עם הציצי שלא עומד זקור כבר בלי חזיה ועוד כמה פגמים פיזיים. עם הלב הגדול שלי, השכל החד שלי, עם היכולת לעבור מבכי לצחוק מרוגע לקריזיונרית בלי לאותת בסיבוב. עם האהבה והתמיכה שאני מעניקה וגם עם הדרישות והתלונות שלי כשאני לא מקבלת את מה שאני רוצה/יודעת שמגיע לי. עם כל מה שעושה אותי אותי בעצם. לטוב ולרע.
כי כזאת אני.
