נשואה ורוצה להיות בכלוב מתכת....

אני כבדה, עיניי נעצמות...

נטל על כתפיי- הלא קטנות.

גלי עייפות, שולטות על גופי,

כאילו דם מקולקל זורם בתוכי.

זהו יום חמישי, סוף השבוע,

בד"כ זה יומי האהוב, הרגוע.

אך קלפי המשחק- נטרפו מחדש.

מרגישה ריקנות , אומללות, חשש...

הגשם למזלי...יורד על פניי,

מוריד את האיפור השחור מעיניי.

שבילים של שחור , הרבה שבילילים,

מעורבבים עם מייק אפ שהיה על הפנים.

מימיו של הגשם זורמים דרכי, לתוך האדמה.

שיקחו איתם את העצב...יחזירו תקווה!

שינקה אותי, שיצליף בי במימיו

שיעטוף אותי ברכות, ברעש של טיפותיו.

ערומה... רוצה לחזור לתנוחת העובר.

לחזות את העתיד, להשלים עם העבר.

לחוש אהבה , ללא תנאי ללא תלות.

לחזור לשמחה, אהבה ותמימות...