נשואה ורוצה להיות בכלוב מתכת....

תודה לכל מי שטרח וענה. המועמד אותר. המודעה לא רלוונטית יותר.

מחפשת מישהו נייד (החזר נסיעות אופציה). אמין. עם חוש הומור. לשעבוד קל ללא יחסי מין. המטרה מסיבת בנות בדרום הארץ. המלצות חובה. 

נפגשנו, כמו שאומרים, היתה כימיה, ועוד איזו כימיה... זיקוקי דינור התעופפו באויר.  נראה מדהים, אפילו יותר טוב מאיך שדמיינתי. אני בטוחה שחברותי ואני נהנה מהנוכחותך ביום הולדתי ה 37. חשתי שמחה גדולה כאשר ראיתי אדומה ממך. לא כל אחד שנראה כמוך היה עונה להודעה "מחפשת נער שעשועים למסיבת בנות בדרום הארץ. לא כולל מגע מיני. מפגש חד פעמי. שלח תמונה."

בינתים חזרתי לעיסוקי ולקריירה המטורפת שלי עד שיום אחד קיבלתי מייל, מייל שפשוט שלחת לי תמונה ומילה אחת "מעוניין.". אין לי ספק שהינך יודע עד כמה מרשים אתה נראה.  חשתי הכיצד כל תא מגופי חווה צמרמורת..נדרך...המשכתי לחקור את התמונה שלך, עור בהיר וחלק, פנים מחוספסות  והעיניים. העיניים האלו...כחולות ועמוקות כמו אוקיינוס המשאלות ואפשרויות הבלתי מוגבלות.

לאחר מספר אדומות והודעות שמזכירות לי שאין לי מנוי באתר, עברנו להתכתב בואטסאפ. התכתבות לתיאום ציפיות בלבד. רצית לדעת כיצד אשתמש בך. אז לא ידעתי בדיוק. רשמתי לך שתהיה מסיבת בנות בוילה עם בריכה, תפקידך יהיה לשרת אותי ואת האורחות שלי. להגיש, לבדר, לנגב, לעשות מסג',  ואף להאכיל. פשוט משרת, במסיבה עם בנות וניליות ונבוכות. הצעת לי שניפגש ונדבר על הכל. סירבתי.

ציינתי שאינני מתכוונת לשלוט בך עד יום המסיבה. אבל ביום המסיבה אתה שלי, דום לרגלי וכרית לאצבעותי. אתה תלקק לי אצבע אצבע בידי וברגלי. תהיה לי למושב כך שארגיש את האיבר שלך באמצעות פלחי העכוז שלי. אצייר עליך ואשתמש באטבים על גופך. אתן לחוש לחברותי את איברך במשחק התמים "פרה עיוורת" , "כסאות מוזיקלייים", ו"נחש של מה הטעם" וכד'.

לא התאפקתי. יצרתי קשר וביקשתי שניפגש. נפגשנו ביפו. דיברת על משהו...אבל לא הייתי נוכחת שם. במחשבתי הייתי בתוכך. הייתי מפוזרת. לא מתפלאת שלא הבנת מה אני רוצה ממך. אתה כל כך צעיר. אנרגטי. החיוך שלך כובש. רציתי לחזור בי. מה לי ל70% נשלטת לשחק במשחקי שליטה איתך. קשה לי אפילו ליישר אליך מבט. יותר מאוחר אגלה כי כנראת עלית על הזיוף. נפרדנו. ציינתי, "אשלח לך בואטסאפ תאריך ושעה ". וזהו..בלי חיבוק. בלי נשיקה בלחי. רק עם המון ריח גברי שדבק בכל מה שלבשתי. עוד בדרכי לבית באוטו הריח והפזרנות המשיכו ללוות אותי.

"6.8.2017 שעה 19. רחוב מנשה חיון 6, באר שבע. קוד לשער 1234" זו ההודעה שקיבלת כעבור כמה שעות. לא יצאת לי מהמחשבות. לא ענית...פשוט שקט. כמו שחוט הבלתי נראה שקישר בינינו ניתק. 2 הוי הכחולים סימנו שקראת. ציפיתי לתשובה שלא באה. לאחר כמה ימים קיבלתי הודע קצרה " קיבלתי. אשתדל להגיע. אאחר."

קצת שיכורה. חצי הבלונים שניפחו לכבודי כבר התפוצצו...החצי השני שחו להם בבריכה לצד הגלגלים המתנפחים , כוסות חד פעמיים שנשארו משתיה חריפה ואפילו חזיה מבגד ים של אחת החברות. שאריות עוגה על השולחן. התחרות האחרונה נגמרה לה לפני כ 20 דקות. ניצחתי! הצלחתי לשים קונדום על בננה בפרק זמן הקצר ביותר. אחרי זה הגיע שלב ההתנצלויות שכנראה העבד הדפוק שמצאתי תקוע בפקק . שלב זה לא עזר כי החברות הוניליות שלי הם אמהות למופת וכל אחת ברחה להמשיך לשמור על הקן שלה. השעה היתה 12. לא רציתי לישון...בדקתי את הואטסאפ. פעם אחרונה היית רק בבוקר. עמוק בפנים לא ויתרתי . אחרי מקלחת מצאתי את האומץ להתקשר. המענה הקולי רק הציע לי להתקשר מאוחר יותר.

עדיין באי יכולת לקבל סירוב כל כך גס שמתי את כוס היין הלבן בצד. הדלקתי לי כמה נרות בשביל האוירה. המזגן נתן את אותותיו ובחדר כבר היה די קריר. הבטתי על עצמי בראי. כותונת לבנה, שקופה, מתחתיה חזיה ותחתון לבנים וביריות. אני אוהבת ביריות . אני נראת כל כך סקסית. הקור והמחשבה עליך גרמו לפטמותי להזדקר. נהנתי מאיך שאני נראת בראי. הדלתי מוזיקה ומבלי לשים לב התחלתי לנענע את החמוקיים שלי. רקדתי לצלילי הג'אז. ידיי לאט לאט החלו לטייל על גופי. בקלות נכנסו מתחת לחזיה, כאילו ביקשו להרגיע את הפטמות הרגישות שלי. כן התברכתי בחזה שופע ורגיש. כאשר הפטמות שלי סירבו להיכנע ועור הברווז שלי הוסיף לגירוי התחלתי למחוץ אותם. יותר ויותר עד שכאב נעים התפשט בגוף. הורדתי את הכותונת ולקחתי לידי נר. לאט לאט התחלתי לטפטף את השעווה החמה על החזה שלי. הנגיעה בפטמה היתה צורמת ונעימה בערך באותה מידה. לקחתי חגורת עור. אני אוהבת עור. יש משהו בריח של העור שגורם לי להיות מגורה עד מאוד. מחצתי עם החגורה הרחבה את בית החזה שלי. עדיין מצפה שאולי תיכנס ותראה אותי ככה...צמאה לטיפת אויר. צמאה להכניס את האיבר שלך לפי ולתת לך רגעי עונג בעזרת לשוני. לתת לך את השליטה המלאה על הנתיב האויר שלי. הידקתי עוד קצת את החגורה . נראתי כל כך מגרה בראי שלי. לו הייתי גבר בייתי רוצה לתפוס בחוזקה בחגורה ובכך לכוון את הגוף הזה לזוית הרצוי. הפטמות הזקורות ולבנות מרוב שעווה. החמוקיים שלי שהחגורה הצליחה להגדיל אותם עוד יותר למרעית העין. הפות המגולח למשעי, שכאילו מחייך אלי חיוך זדוני. נגעתי בחריץ האושר והרגשתי חמימות. האצבע שחיפשה את נתיבה אל החור הנכסף גילתה רטיבות חמימה ודביקה אשר הצליח לזלוג גם על פנים ירכיי. היה לי קשה לנענע את האצבע על הדגדגן שלי . החגורה שעטפה את בית החזה שלי הזכירה לי אודות נוכחותה בכל תנועה.שחררתי אותה. הפס האדום והלוהט קישט את גופי...לקחתי את הנר ועשיתי קישוט שעווה גם על הפות...התחלתי להזיע עקב הכאב שפילח את האויר, בדיוק כפי שרציתי שהאיבר שלך יפלח אותי. יחדור בי ויחוש אותי מבפנים. יחוש כל תזוזה של דפנות הוגינה. כיצד הם מתכווצות. שאריות השעווה החלו להתנתק מגופי בגלל התנועות הסיבוביות של אצבעותי על הדגדגן. תיארתי את הלשון שלך (גם ככה הכל היה רטוב מדי) בנשיפה אחת כיביתי את הלהבה של הנר . הנר בהחלט היה בצורה פאלית לכן במהרה מצא את מקומו בין ירכי. הזזתי אותו בקצב משתנה. בפנים והחוצה...בפנים והחוצה...לא לקח לי זמן רב והתפוצצויות האנרגיה המעורבות עם הנוזלים פשוט ניגרו ממני. הדופק שלי היה אל על. וחיוך מטופש מרוח על פני...

"המנוי אינו זמין , אנא נסו מאוחר יותר"

בוקר. 2 ווי כחולים "תודה על אורגזמת יום הולדת".

ללא מענה....

סוף סוף מצעד הגאווה בבירת הנגב! 

שוב הודעה... שוב הדופק עולה...בעצם כבר פחות.

כל כך לא רוצה שם להיות.

יותר עולה הכעס.

עולה החשש.

נמאס לי, אבל ממש.

הצהרתי שאני הולכת והלכתי

אמרתי בי בי, לא להתראות.

כן, לא רוצה אותך לראות.

כועסת על עצמי

מתוסכלת, מאוכזבת 

וכבר ממש לא מבולבלת.

היכן הדום שבך? 

כבד אותי ואת רצונותי

שכח ממני, ממילותיי

מחלומותי.

היית שחקן משנה בסרט חיי. 

סרט שהיה, דרמה מרתקת

סרט, שלו יכולתי, הייתי מוחקת.

לאחרונה אימצתי צעצוע חדש שברצוני לחלוק איתכם. אף פעם לא חשבתי את עצמי לגיקית. יותר מזה, בחורים עם קומקסים בידיהם תמיד היו לי ללעג. כן אני יודעת...יכולתי להיות אכזרית. אסור להראות לידי חולשה. אני אוהבת ונמשכת לאנשים חזקים.

לאחרונה מצאתי את עצמי מכורה לקומיקס. לא סטם קומיקס אם כבר בחרתי להקדיש לו פוסט שלם...

Sunstone (הקומיקס)

תאריך השקה בנובמבר 2011

סאנסטון הוא קומיקס אנטרנטי,  מתעדכן, המיועד למבוגרים. הקומיקס מתואר כקומדיה ארוטית ורומנטית ועוסק ביחסים בין 2 נשים, ליסה ואלי ובמעורבותן בעולם השליטה.

המוקד הקומיקס הוא על הדמויות הראשיות של ליסה ויליאמס ואלי קרטר. ליסה היא סופרת, שחיה שנים עם תשוקותיה הכנועות בסוד. אלי, היא אשת עסקים דומיננטית ומצליחה, אשר במידה מסוימת גם חשה בודדה.

עד שליסה ואלי נפגשו, לשניהן לא היה נסיון ביחסים חד מיניים (חוץ מזה שליסה התנשקה עם בחורה בהיותה שיכורה ולא ממש זוכרת את האירוע). לשניהן היה נסיון מר במערכות יחסים וניליות וזאת כיון שהתעלמו מהרצונות הפטישיסטיים שלהן.

שניהן סיימו את הקולג, ושניהן בשנות העשרים לחייהן, נסיונן בעולם השליטה מאוד מוגבל. לאלי היה מערכת יחסים המבוססת על סאדו - מוזוכיזם עם נער שהוא חוואי. ממנו למדה את אומנות הקשירה, בעיקר שיברי. אלי תמיד היתה הדומיננטית למרות זאת לא חוותה יחסים של שולט- נשלט. ליסה לא חוותה יחסים סאדו מוזוכיסטיים חוץ מקשירה\ עינוי עצמי.

השיחות של שניהן החלו בצאט אונליין והובילו לפגישה. יחסיהן התפתחו מהר למעבר לחברות. עד ששני הנשים מצאו את עצמן מאוהבות אחת בשניה. במהרה הן עברו לגור ביחד והתמודדו עם האתגר - איך לבנות את מערכת היחסים הרומנטית שלהן לצד השליטה.

הפרק הראשון פורסם בשנת 2014 ואילו פרק 6 צפוי להתפרסם באוקטובר הקרוב. מספר פרקים זכו בפרסים ובציון השם ברשימת רבי מכר.

קומיקס מקסים, חי, משעשע

אני ממתינה לסרט

חסרון יחיד: הקומיקס כולו בשפה האנגלית.

להלן הקישור:

http://shiniez.deviantart.com/

מספר תמונות להמחשה:

אתה מכיר אותי היטב. אתה יודע איך לנצל את זה שאתה מכיר אותי היטב. כשאתה מסתכל עלי, אתה יודע מראש מהם אזורי כאב ועונג בגופי ונשמתי. אני מולך כמו מפת עולם הפרוסה על השולחן. אתה רק בוחר לאן להגיע ומה הדרך.  אתה יודע איך להתניע אותי במילה אחת. אתה יודע איך לעצור אותי בחצי מילה. אני יודעת שבתנועת יד אחת היית יכול לרומם אותי אל על לגובה ההרים ובתנועת אצבע להזכיר לי את מקומי לרגליך. במבט אתה יכול להפוך אותי לאלת הים והרטיבות. בנפנוף עפעף הינך מסוגל להורידני לתהום. במגע קטן אחד אתה מסוגל לגרום להרי געש  וסערות רוחות בי ובחוסר מגע ויחס אתה גורם לגסיסתי.

למה....

דכדוך של יום הולדת... מסתבר שזוהי תופעה ידוע. יום הולדתי חל בדיוק לפני שבוע...מתאוששת.

כן...בערך בגיל 18 הפסקתי לאהוב ימי הולדת. ימי הולדת היו הימים הנוראים עבורי... חודש של ימי תשובה.

כחודש של שיחות ביני לבין קריסה... שיחות של יחסינו לאן. שיחות של מה כאן ועכשיו ומה הייתי רוצה...

חודש קשה... תחושה של תסמונת טרום וסתית אך שלא נגמרת. רגזנות. רגישות. זלזול. משחק של תחושות וחושים.

כן הגעתי לגיל 18...כפליים. ישנו פחד של חוסר מיצוי, חוסר ביטוי עצמי. 

מצד שני הרציונל אומר שאין לי מה להתלונן. נשואה, אוהבת, בעל,  ילדים, כלב וחתול. ועדיין משהו הציק לי...סתירה רגשית אבסולוטית.

כל כך הבנתי את האנשים שעושים סשן ימי הולדת. זה הזמן להתחנן לרוקן את הראש. לחדול עם המחשבות והביקורתיות.  

כן אני צריכה ללמוד לשלוט על חיי. לתכנן אותם ואולי סוף סוף להתחיל להשתמש ביומן. ללמוד לנהל את הזמן ולא לתת לזמן לנהל אותי תחת עטיפה יפה של " ספונטניות וקלילות".

רק היום אני נפגשת עם חבריי, צרור של ברכות ... חלקם אמיתיות , חלקם כדי לצאת מידי חובה...

הערב אהיה בעוצמה. הערב אחגוג...

מזל טוב גם לך קריסה אהובה.

מחר... שוב אתחיל בתהליך של שינוי. לא של דיאטה ( על מי אני עובדת?!) .

קצת חוששת...קצת מחפשת תירוצים למה לי להשאר במקום הישן והנוח. 

יהיה לי שבוע מעניין. מאתגר מבחינת האוכל, קסום מבחינת הבילויים,חדש מבחינת הגיל, יצירתי מבחינת החברות. וקצת שיכור וחסר שליטה ( בתקווה).

מי שקרא אותי יודע שיש מבחינתי קשר הדוק מאוד בין אוכל לסקס (למי שאין, פשוט לא יודע מה זה להנות מאוכל... או מסקס) . 

את התמונה הבא מצאתי בפרסומת של אחת המסעדות שאכלתי בה אתמול. וכן...היא הצליחה לעורר בי את כל החושים. בתאבון גם לכם.

( כן, כן ככה מתחילים לאכול סלט במקום עוגת שוקולד).

בטוח יש משהו פסול בלאהוב כמו שאני אוהבת אותך.