לפני 8 שנים. 13 בדצמבר 2015 בשעה 19:28
אני חשה שאני חייבת התנצלות. תמיד הגדרתי את עצמי לא מוזוכיסטית. אבל אני מבינה לאחרונה שאני כן. לא, זה לא מוזוכיסטית פיזית אך מנטלית בהחלט. אני נקשרת לאנשים לאט לאט ובבת אחת חותכת הכל. האם זה הפחד? לא יודעת. אולי זה המחוייבויות כלפי המשפחה...בכל זאת אני נשואה לגבר שאני אוהבת ושמנסה לספק את צרכיי ( נסיון זו מילה יפה) . או בעצם יכול להיות שאי מימוש עצמי או אי מימוש הפנטזיות שלי , זה חלק מהמזוכיזם שלי....אולי.
אני רוקדת את הריקוד שלי עם יחסי שליטה...זה צעד קדימה וצעד אחורה...סיבוב מקסים של תשוקה, חשק, פתיחות והבנה ...עד שהמוזיקה נגמרת. וכל שיר הוא נגמר במוקדם או מאוחר יותר. אני לא ממשיכה לרקוד בדממה. בדממה אני מעדיפה להתכנס בתוכי. להתגעגע. לחוש בחוסר. ולהתאבל על מה שבמילא לא יכל להיות. והכי מוזר שגיליתי שאני אוהבת את זה.
