אמש הייתה לי שיחה עם אדם מעניין במיוחד.
בשלב מסויים שיתפתי שאני אוהבת יותר להעניק מאשר לקבל, הענקה בשבילי זה חלק מההנאה. לאחר דיון קצר על הקשר בין הענקה לשליטה בחרתי ללמוד עוד קצת על עצמי.
נתקלתי במאמר "נדיבות יכולה להיות חולשה" מאת סם קלין. האומר שמעשי נדיבות מעוררים פעילות חזקה במרכזי ההנאה החייתיים, במעגלים שקשורים בדרך כלל לאוכל, לסקס או לסמים. נראה שהדחף לתת נולד מתערובת של יצרים שפלים וחשיבה מעודנת. אנו יודעים שיש קשר ברור בין נדיבות לאושר.
יחד עם זאת הפוסט הזה לא היה עולה כאן לו לא הייתי מוצאת קשר ישיר לשליטה. אותו אדם מיוחד, זיהה בי את הצורך בשליטה ואכן גילית קשר הדוק בין הנתינה לשליטה שלא נתתי לו מקום.
כן אני לוקחת על עצמי המון דברים על הגב . לא פעם חושבת שאני יודעת הכי טוב. לפי הקואצ'רית שמחה לוין, כנראה שאני משתייכת למועדון הגדול של בעלי צורך שליטה. יש לכך מחיר גבוה מבחינה נפשית וגם פיזית שכן צורך שליטה גבוה מלווה בחיים של קושי ,מאבק, צורך תמידי להיות בתשומת לב ,בדריכות, בדאגה ,באחריות ,בניהול עצמי ובניהול אחרים , פחד מאיבוד שליטה .
לא כל התכונות נכונות לגביי, יחד עם זאת אני חושבת שעם תכונות כאלה הייתי יכולה להיות מלכה לא רעה בכלל. אני גם ככה שולטת כיום ולמרות שהגעתי לבשלות לוותר על השליטה גיליתי שזה הרבה יותר קשה ממה שנדמה.
יחד עם זה שאני מפנטזת להיות קשורה ללא תחושה על גופי, ללא יכולת התנגדות ...אני משתעשעת במחשבות על היותי מלכה. להסתכל על גבר במבט שובב ומסוכן, לראות את החידה בעיניים שלו, כי רק אני יודעת מה השלב הבא. רק אני יודעת מה הגבולות ואיך אחצה אותם ברגע שארצה את זה. אני אוהבת לאתגר את עצמי ולהביא את הגבר למקום שאני רוצה אותו שם בלי שהוא מודע לכך. אני אוהבת להעניק ולתת מיוזמתי.
האם כשאני משתמשת באביזירים שלי להנאתו של הגבר, זה גם נתינה?!
