לפני 8 שנים. 13 במרץ 2016 בשעה 8:30
2 ילדים קטנים ורכים,
עומדים על קצוות בהונותיהם.
בן ובת, מהחלון מביטים.
מוקסמים ממבט עיניהם.
מביטים אל הירח הלבן.
מביטים ו נוגעים בשמיים השחורים.
חשים צביתה בלב מסודות היקום,
קוראים חיש בשקט להורים.
ההורים, הביטו, החליפו מבטים וחייכו.
נזכרו כיצד לפני שנים, נפגשו.
הוא היה הירח והיא השמיים,
העולם היה שייך אז רק לשניים.
היא האשה, המכילה, העוטפת.
הענן הוא ידה - הרכה ותומכת.
העננים הלבנים, את הירח משקפים.
אורך מעיר למרחק - מעיר לאוהבים.
אתה המסתורי, קשוח ומקפיא.
המראה העגול, המושלם - סמכותי.
אני מאושרת להיות הרקע עבורך.
כבוד הוא לי, להיות מצע בשבילך.
בימים בהם אתה חודר בי,
כמו שזרע חודר לרחם, בעוצמה!
על לחי רועדת יורדת לה דמעה,
וגשם זלעפות מרווה את האדמה.
אתה הירח שלי, האור, התקווה,
השקט, הרוגע וכמובן האהבה.
אני תמיד אהיה שם, מסביבך.
ונרקוד יחדיו את ריקוד התשוקה.
