נשואה ורוצה להיות בכלוב מתכת....

לא שומעים כלום...ששש...הס

לצייר עלייך במכחול מחוספס.

לצייר אותך, לצייר בצבעים...

לצבוע אותך בתשוקות ובצרכים,

כל תשומת לבי לגופך, אלייך...

לעליות בית החזה, הזדקרות פטמותייך.

אוסיף לך צבע צהוב לגופך,

כשמש העוטפת את נשיותך.

אוסיף לך כחול, של רוגע ושלווה

ארוקן את מוחך מכל מחשבה.

אוסיף לך צבע חום, אדום כשל דם,

אצור אותך כמו שה' ברא את אדם.

אין לי צורך בצבע שחור, הוא גם ככה על פנייך...

סביב ענייך הריקות, יורד עם דמעותייך.

המכחול עבורי, זה הידיים,

מדללת ברטיבות שלך, את צבעי המים.

כל פס מגופך... זוכה למגע

וגופך מגיב אלי, כל כך במהרה...

הצמרמורת שחולפת על פנייך..

דופק, עור ברווז שעל שדייך.

לגופך העדין, השברירי, ולמכחול

יש שפה משלהם, הם יוצאים במחול.

ואני לא יכולה להוריד ממך את עיניי

החשק עולה, עוצרת את יצריי.

השוט שלי, יוסיף צבעים לגופך!

ללא רחמים אחדור למקדשך.

אשחק עם אצבעותיי בצבעי הקשת,

אחוש אותך קרוב, אחוש אותך רוטטת.

אסתום את פיך בלשוני הרעבה,

אתפוס את צוארך בידי החזקה

אלוש את שדייך, ראשי בין ירכייך.

אחוש בידי את החום של פנים איברייך..

נוזלינו יערבבו יחדיו את כל הצבעים

חוץ מסימני הסטירה, שאצלך על הפנים.

אנקה אותך בסקוטץ' מחוספס...

זהו...שקט ילדה שלי...הס...