איזה כיף שכל החיים שלנו אנו ממשיכים לחוות.
אז אתמול פעם ראשונה...פעם ראשונה שנדלקתי.
נדלקתי על אשה
היא לא יוצאת לי מהראש
בסיטואציה יומיומית...היא מוכרת ואני הלקוח...
ובעיני היא היתה פסל לא גמור שרק רציתי לעצב אותה עוד קצת באמצעות ידיי.
היא לא היתה יפה..
אבל היה בה משהו...
חולשה קסומה ובהמשך הובהר לי שהיא חדשה במקום העבודה.
אדיבות ויכולת נתינה
היה לה שער אדום
חורים באוזניים במקום עגילים, שגרמו לפנטזיה שלי לעבוד שעות נוספות
על יכולת ספיגת הכאב שלה...
כתפיים חשופות ועור כהה שיכולתי לדמיין איך הנימול עובר בו.
חזה קטן, כמו שאני אוהבת. בטוחה שעומד והיא יכלה להיות גם ללא חזיה.
לגופה שמלה קצרה , בובתית המזכירה את שנות ה-50
כזאת עם חגורת נקודות עבה באמצע,
שמדגישה את המותן הרזה שלה.
לא יכולתי להוריד ממנה את עיניי.
רגליה היו מלאות טיפה, בכל מקרה הסגירו שהיא כבר מזמן לא בת 18.
אך הקעקוע הלא ברור שרק קצהו נראה מתחת לחצאית לא נתן לי מנוח.
הסקרנות
החשק
הרצון
לראות מה היא מסתירה.
לשניה הרגשתי כמו גבר. תחושת פאנטום
הרגשתי את הדם שמתרכז באזור החלציים שלי.
לו הייתי גבר, איברי היה זקוף במלוא הדרו.
היא הסתובבה
ועל גבה החשוף קעקוע סל פרחי סקורה
ואני...
דמיינתי איך אני מכופפת אותה ומסתכלת עליה מלמעלה , כמו על יצירת אומנות.
כמו על גיטרה מעוטרת.
כמו על מפל אדום
בהמון תשוקה
כמו אישה
לאישה
