סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אמת

מסע
לפני 11 שנים. 30 בספטמבר 2013 בשעה 17:01

מעניין מה היה קורה אם הייתי לוח חלק

אם לא היה לי את הניסיון שיש לי ורק את החינוך שקיבלתי

האם הפרספקטיבה על דברים היו משתנים

או שמא החינוך השמרני משהו שקיבלתי היה משתלט

ואז גם נקודת הראות שלי היתה נשארת פחות או יותר זהה.

הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי חושבת על זה

לאילו מחוזות הייתי מגיעה באם הניסיון שלי לא היה

מאותת לי סימני אזהרה ותמרורי עצור

מצד שני זה מה שהפך אותי למי שאני בחיים או בבדס"מ.

סתם משתעשעת במחשבות כמובן שלרגע לא הייתי מחליפה

גם את הטוב וגם את הרע כי הם אלו שחישלו אותי, לימדו אותי והפכו אותי למי שאני

אבל מדי פעם נחמד לשקוע במה יכל היה להיות.

 

לפני 11 שנים. 27 בספטמבר 2013 בשעה 5:40

דברים שונים ועם זאת המוח מלא מחשבות ושטויות 

דימיונות ופנטזיות שבפועל רק נשלטת לוקת כל חוש שימור עצמי

במצבי היתה מרשה לעצמה חזיונות פטה מורגנה שכאלו.

הרבה פעמים בין גמירה לגמירה כשאדוני מאתגר את תחושות הכאב שלי

הם חודרים אל תוך מוחי בקצב חדירותיו של אדוני.

מוניק עדיין לא יודעת איך לתאר אותם בדיוק ולהעניק להם גוונים וצורות

שאותם תוכל לתאר אולי ככה הם אמורים להיות מעין חזיונות שווא

או שמא מוחה רוקח כבר את מעלליה הבאים ;) 

 

לפני 11 שנים. 21 בספטמבר 2013 בשעה 7:05

דברים משתנים בלי הרף

לפעמים נדמה שהחיים שלי לא דומים לדלת מסתובבת

אלא לרכבת נוסעת שבכל מיני תחנות אני חוטפת בעיטה בתחת

למציאות חדשה וכל פעם שם המשחק הוא השרדות והסתגלות.

יש שני מבחנים משמעותיים ל"שורדים" האחד מבחן התושייה והחוכמה

לדעת מתי לעמוד ולהלחם ולדעת מתי לסגת בתבונה ולארוב להזדמנות הבאה

המבחן השני הינו מבחן ההסתגלות, היכולת שלנו להתאים את עצמנו לסיטואציה החדשה

ולהתפתח בתוכה.

הפעם מדובר בדברים טובים וחדשים שטמון בחובם

הפוטנציאל למשהו מדהים וטוב

בין אם זה שינוי מקום המגורים (משנה מקום משנה מזל אמרו לא )

לבין אם מדובר בבניית חיים חדשים לחלוטין לצד השולט שלי.

מקווה שתהיה לי את התבונה להתנהל טוב יותר וחכם יותר

את הסובלנות להבין כי לכל דבר יש את הזמן והמקום שלו

לא לחשוש ולא לפחד

לסמוך על האינסטינקטים שלי

והכי חשוב לזכור שרק לנו היכולת לשנות את המציאות שלנו.

 

תודה לשולט שלי שמבין אותי בתקופה האחרונה למרות שאני מאד מאתגרת

ולפעמים גם מאד לא מובנת אבל זוכר שבסופו של יום מוניקי זו מוניקי

והיא קשה להבנה ואתגרית ביותר הלא בגלל זה זרקנו את הספר....חחחח

 

לפני 11 שנים. 11 בספטמבר 2013 בשעה 16:15

מסתבר שחור לא צודק אף פעם

כשהוא צייתן הוא טועה לפעמים

כשהוא סורר הוא בטוח טועה

אין מנוחה לחור הזה

גם כשהוא בטוח שפיענח את הדברים

ועכשיו אדונו יהיה שבע רצון ממנו

מיד האדון מסתובב אליו וסופר לפחות 2 דברים בהם החור אשם.

לרגל יום הכיפורים חור יעבור סדנת משמעת קפדנית

על אי ציות לאדונו, למרות שהוא בטוח שקיבל את אישורו

 

ממממ.... מעניין מה יקרה לחור ?

 

לפני 11 שנים. 4 בספטמבר 2013 בשעה 7:06

בשבת האחרונה היינו בעיר הקודש; טיילנו בין סימטאותיה וגילית מקומות חדשים

כמו כנסיות שאליהן אף פעם לא נכנסתי ובהם מעברים תת קרקעיים שכמובן הכניסה אליהם לא מותרת

אך היה די בהם לעורר את דימיונו של אדוני ושלי.משום מה ככל שאדוני קרוב לעיר הקודש כך רוח היצירה נחה עליו רק חבל שלא יכולנו לעולל את מה שמוחו הגה אחרת הכניסה לכותל היתה נאסרת עלינו  לכל החיים ואין ספק שהיינו מחזירים את תקופת האינקוויזיציה לכנסייה.

וברוח ראש השנה...

שתיהיה שנה טובה לכולם, שנת בריאות, הצלחה , אושר וחוויות חדשות.

ותודה לאדוני על השנה האחרונה למדתי המון, נפתחתי רגשית .

והכי חשוב תודה על המתנה שהענקת לי, המתנה הכי גדולה שמישהו יכל להעניק  לי אי פעם

מקווה שהשנה החדשה תביא לך אושר, תיקון והמון המון הצלחה ....

 

 

לפני 11 שנים. 24 באוגוסט 2013 בשעה 23:00

כל השבוע היא חיכתה לסופש

שיהיו ביחד, קצת שקט ושלווה מהטרוף 

להכנס למקום הזה שהוא כ"כ שלהם.

היא באמת היתה גם חור טוב במיוחד השבוע בלי גמירות ללא אישור

בלי מבחני סובלנות לאדונה.

הם הגיעו הביתה והיא ככ חיכתה לרגע שיכנסו לחדר וינעלו את העולם

החיצוני החוצה.

ואדונה בשלו החליט להעביר את מוניק ואת החור שלו בסדנת משמעת

שהחור לא תמיד יקבל את שלו וכך הוא החל בחבטות ובצביטות

מעביר מדי פעם ידיו על גופה לפעמים מלטף לפעמים מכאיב

חוסם את פתחי האוויר שלה ולו רק לראות כיצד היא נאבקת להשתחרר

כדי להכניס אויר אל ראותיה. 

הוא חופר בחור שלו כל פעם בדרכים אחרים עמוק יותר, לאט יותר,

מכאיב נהנה לראות את החור מגיע לסף הגמירה ואז שולל זאת ממנו

לא משנה גם מוניק מתחננת או מייבבת דבר לא עוזר

אדונה נחוש הפעם החור לא יקבל את שלו.

כבר כמעט דמעות עומדות בזוויות העיניים מוניק לא יכולה יותר

החור רוצה ככ לגמור ואוזניי אדונה מתעלמות לתחנוניה

עד שלפתע אדונה סובב אותה והחל הולם בה בכל הכוח

היא לא יכלה יותר ומוניק חזרה להיות סוררת וגמרה בגניחות רמות.

לאחר מספר דקות אדונה אחז בה מפטמתה הכואבת ושאל אותה קיבלת אישור גמירה?

והיא ענתה לא אבל גם לעינויים יש מחיר ;) 

 

 

לפני 11 שנים. 5 באוגוסט 2013 בשעה 17:34

כך רצה הגורל ושדיי המבורכים החלו להצהיר על קיומם

בכאבים שלא יודעים גבול וגדילה מתמדת

אדוני כמובן ראה בזה אות משמיים כסימן לכך שצריך לסמנם ולהתעלל בהם ;)

הוא באמת מעניק להם המון תשומת לב עיטורים וקישוטים בצורת אטבים, חבטות וצביטות

כל אלו רק כדי להזכיר ליקום שגם עם שדיי כואבים הוא יכול לעולל להם הרבה יותר.

כמובן שאנחות הכאב הבוקעות מגרוניי הינן רק מוזיקת רקע ליצירת הפאר

שאדוני כל פעם מעטר.

אפילו שם העניק להם במלוא הדר הכאב, שקים ומעכשיו הם השקים של אדוני

לבידורו והנאותיו.

 

נ.ב

שימו לב פיקניק מאנץ מתקרב ובא, פרסום בפורומים

 

 

לפני 11 שנים. 27 ביולי 2013 בשעה 21:15

הים היה כראי כסוף, שטוח ושקט

 

הם נכנסו למים, למקום אליו הם מחוברים הכי

 הוא הלביש אותה עליו כמו שהיא אוהבת

והיא מנשקת, מחייכת וצוחקת בתמימות ילדותית מה

כשהיא החלה להרגיש את ידיו משוטטות בין רגליה 

מביטה בו בשובבות וסוקרת את סביבתם הומת האדם

כשידו חדרה אל חורה החם לא יכלה להחביא את מבטה המחורמן

ולהשתיק גניחה רועמת היא הצמידה את פניה אל חזהו כדי להחניק 

את גניחותיה כשגמרה בפראות לא יכלה לא להתכווץ ולהתפתל על מותניו של אדונה

וללחוש משפט על בושתה באוזניי אדונה שלא הספיקה לבקש אישור גמירה

וכך אדונה חזר על מעלליו עד שרכושו הצליח לבקש אישור

 

היא נתלתה עליו בחוסר כוחות, מנסה להסדיר את נשימתה

כשראשה על חזהו והמים שוטפים אותם כשהשמש שוקעת לתוכם

 

לפני 11 שנים. 21 ביולי 2013 בשעה 13:41

נ

&feature=youtube_gdata_player

 

 

 

לפני 11 שנים. 28 ביוני 2013 בשעה 16:51

זהו התאריך הגיע ונהייתי צעירה בשנה היום בת 29 לדברי אדוני

היות ואני מראה סימני ריגרסיה התנהגותית ;)

היו לנו שעות גנובות ומתוקות אתמול בסימן יום הולדתי

מסימטאות יפו והופעות מגניבות של אומנים לא מוכרים והופעה מוצלחת ביותר של גבע אלון.

דוכנים, התמזמזויות בין ההמונים, חיבוקים ארוכים, חניקות שבדקו את סיבולת לב ריאה של מוניקי

וחבטות בישבנה שעדיין מתאושש מהפעם הקודמת.

הגעה הביתה ואדוני מעמיד פנים שהוא הולך לישון מוניק מצחקקת

כן בטח, כשהיא רוצה היא תעורר גם גופות ממרבצם

היא החלק ללטף כל חלק וחלק בגופו של אדונה קולטת תזוזות קלות

עד שאדונה החליט שנתן למוניק ליום הולדתה להשתעשע מספיק ולפת אותה בגרונה

מנשק אותה נשיקות עמוקות שלא הותירו שמץ של חמצן בראותיה במיוחד כשאצבעותיו משתעשעות בחור.

היא החלה לבעוט, להתנגד ועד כשהיא עדיין מנסה להחדיר מספיק חמצן אל גופה

אדונה חדר אליה עמוקות והיא מכווצת כולה ממחסור החמצן מרגישה היטב את חדירתו המכאיבה

היא נאנקת ומתפתלת ואדונה נושך אותה בצווארה, בידיה האוחזות בבשרו בחוזקה

אצבעותיו מצרים את החור ואוזניו נהנות לשמוע את יבבות הכאב וצלילי תשוקתה

היא החלה לגמור פעם אחר פעם לפעמים הצליחה לבקש אישור לפעמים גמירותיה ברחו לה.

אדונה הפך אותה על צידה וחפירותיו נהיו אינטסיביות יותר, עמוקות יותר ידיו לופטות את שדיה מכתיבות את הקצב

מוניק כבר מניפה דגל לבן לא עומדת בעוצמת הגמירות שאדונה מביא אותה אליהן ובכאב המתעצם בין רגליה

היא זזה, בועטת, שורטת ואדונה הופך אותה על בטנה יד אחת מושכת בשערה בחוזקה, יד שניה תופסת את גרונה

בועל אותה בחוזקה עד ששניהם גמרו והיא קרסה בין זרועותיו המגינות של אדונה.

 

אוהבת אותך אדון מדהים שלי, המלך שלי תודה על פסטיבל חגיגות יום הולדת :)

 

נ.ב

הפעם גם האדון יצא עם סימנים ממוניקי (סימני תשוקה מאת ציפורניה) ;)