אמת

הזוי איך שהחיים מתהפכים לנו בשניות ואז חוזרים חלילה....
כשהייתי בגיל העשרה היה מאד ברור מה אני רוצה לפחות בנקודה כלשהי.... לגרום למישהו שדעתו תיטרף עליו עד שירצה אותי ברמות אחרות ואז להיכנע לו כניעה מתוקה שמגיעה מהמקום שאני יודעת שהוא שווה לי.. שהוא שלי, שאני יכולה להיכנע להפסיק להילחם בו... והאמת שהייתי די מוצלחת בזה חוץ מפיספוס או שניים.
לאחר מכן השתניתי כולי וכל מה שרציתי היה חום, אהבה ומקום מקלט ואכן מצאתי את זה בזוגיות שתמה לא מזמן, היא לקחה אותי מהתהומות ואני אותה והצלנו אחת את השנייה... כנראה ששנינו כבר לא מצאנו את זה יותר אחת בשנייה היות והקשר נגמר.
עכשיו שוב חוזרת למקום הזה של גיל העשרה, חוזרת לעולם הגברים, מחוזקת, ממתינה לעומד לבוא, חוששת, מרוגשת, שמחה מרגישה כאילו יצאתי מתרדמה עמוקה.