אמת

את הילד הכרתי בתיכון דרך חברה, יוני (שם בדוי), הוא למד ב - יג' אני הייתי כולה תלמיד יא', אותה חברה תמיד היתה מספרת עליו שהוא אוהב להכאיב, שיש בו משהו אחר ולאט לאט היא התוודתה שהיא דלוקה עליו.... כשהכרנו מבט אחד עליו וידעתי שיש עליו שלט סכנה חקוק על המצח, הוא היה מסוקס עם עיניים שחורות משחור את השיחות שניהלנו הקפדתי תמיד להשאיר בכללי הרי הייתי במערכת יחסים עם מישהו עם שלט סכנה על המצח וידעתי מה עובר ליוני במוח.
ביום בהיר אחד חברה שלי אמרה לי בתמימות מה, את יודעת יוני מדבר עלייך הרבה כל נורות האזהרה נדלקו מה שאלתי, והיא ענתה הוא אמר שאת הכי יפה כשרע לך, כשאת מדוכאת... אני כבר ידעתי למה הוא מתכוון, לאן הוא חותר והיא תמימה שכמותה לא הצליחה לראות בין השורות...
לבסוף נוצרה סיטואציה שהיינו רק אני ויוני, לא מתוכנן היא ביטלה, ישבנו ודיברנו כל מילה מדודה, כל מבט שקול יודעת טוב מאד לאן הדברים יכולים להתגלגל יודעת לאיזה "צרות" אני יכולה להיכנס,
אחרי כמה שוטים של וודקה הגבול בין רצוי למצוי הכל להטשטש, אני כן שמתי לב לזה שהוא דואג יפה לכך שאני אשתה יותר שעל כל שוט שלו אני שותה שניים אבל חטא נעורים אנחנו תמיד חושבים שאנחנו מסוגלים ליותר ממה שבאמת.
התחלנו לצעוד לכיוון הבית ולפתע מעדתי הוא חייך והתיישב בספסל הצמוד בואי נראה מה קרה, נטפל בך הוא הרים את רגלי החבולה אל המרווח הצר בין רגליו והתחיל ללטף את החבורה אמרתי לו זה כואב... והוא אחז בקרסול שלי בחוזקה ואמר האודם שמתפשט בפנייך שווה הכל... הוא הושיב אותי עליו... את קפואה בואי אליי הבית שלי קרוב יותר תתחממי, תתנקי וכשהרכב יגיע אני אקפיץ אותך...
חישוב מהיר.. הסכמתי
עלינו במדרגות כשהוא מאחורי והלב שלי התחיל לדפוק, המוח אומר תברחי, האגו אומר תשארי תראי מה הוא רוצה, זה יכול להיות מעניין....
הוא פתח את הדלת ונתן לי להיכנס ראשונה בשנייה הדלת נטרקה ברעש גדול ואני הוצמדתי אל הקיר ידו לוחצת קודם כל על החבורה בברכי ומתחילה לטפס מעלה מעלה נעצרת לשנייה בכל תחנה חשובה, היד שלו לבסוף נחה על צווארי והתהדקה... שקט, הנשימות נהיות כבדות יותר והוא החל מוליך אותי כשידו עדיין על צווארי אל הספה. התחלתי להתשתנק הוא שיחרר מעט את האחיזה ואמר אני מרשה לך לנשום קצת אבל תזכרי זה כי אני מרשה לך.... אני מתחילה לנסות לווסת את נשימותי, להתאפס על מה שקורה כאן. הוא נשען עליי בכל גופו ואומר לי תשארי כאן על הספה שכובה אל תזוזי.... הוא נכנס לחדרו וחזר עם שני חבלים, רצועת בד, סרגל מתכת...
עיניי נפערו ניסיתי לשוחח עימו ולומר לו שאני חושבת שאנחנו לא באותו כיוון, את תגובתו אני זוכרת בבירור עד היום עיניו השחורות התכהו עוד יותר הוא חייך בקרירות ואמר: את הכי יפה כשרע לך, המבט המיוסר, כשעינייך הירוקות נהפכות לחצי זכוכית כאילו מישהו חותך לך את הנשמה מבפנים ואני הולך להנציח את זה, את תמותי ותקומי לתחייה וכל זה יהיה בגללי, הבנת...
בזריזות הוא קשר את שני ידיי יחדיו וטרח לוודא שהחבל פוצע את עורי... אני אטומה לא מוציאה מילה במוח עוברת מנטרה אני לא אתן לו את זה....
הוא לוקח את רצועת העור וחוסם את פי... אני לא רוצה לשמוע אותך אני רק רוצה לראות אותך.
הוא הרים את החצאית ופיסק את רגליי רגל אחת על גב המושב רגל שנייה על הרצפה... ניסיתי להתנגד לסגור את רגליי הוא פתח אותם בחוזקה כלבה כמוך צריך לחנך ביד חזקה....תמיד ידעתי שאת כזו
הוא תפס את סרגל המתכת ואמר עכשיו נתחיל עם עשר מלקות על עשרה חודשים שאני מכיר אותך....
1. על זה שכל הזמן הייתי צריך לשמוע מחברה שלך כמה שאת אוהבת ששולטים בך ואילו איתי ניסית להיות ילדה טובה ירושלים - הצליף בי עם הסרגל על החזה
2. על זה שכל פעם היית יושבת מולי כולך זכה תוקעת את עינייך בעיניי מבלי לעפעף אפילו, חטא הגאווה - הצליף בבירכיים ישר על החבורה
3. על זה שיכלתי להריח את החרמנות ממך ונתת לי להתענות 10 חוד - הצליף בכפות רגליי
4. על זה שהתחרמנת עם חבר שלך מולי וראיתי את המבט שלך נח עליי אחרי שידו נחה על ישבנך - סובב אותי על הצד והצליף בחוזקה על ישבן ימין
5. על זה שחשבת שאת טובה יותר ממני - הצליף בחוזקה על ישבן שמאל

בשלב הזה דמעות החלו לזלוג מעיניי, כעסתי על עצמי והוא חייך הינה אוטוטו את נשברת נכון כלבה שלי הזזתי את ראשי ללא והוא סתר לי בחוזקה

6. על איך שאת מתהלכת כאילו את שולטת בכולם כשאת למעשה השפחה של כולם - הצליף בגבי
7. על זה שאת משחקת אותה צדיקה תמימה כשאת בעצם הזונה הגדולה מכולם - הצלפה נוספת בגב
8. על זה שאני הייתי צריך להסתפק בכלבות קטנות ומטומטמות כמו חברה שלך - הצליף בי באזור החייץ
9. על זה שגרמת לי לעשות ביד כל יום עם תמונה שלך שקיבלתי מחברה שלך - הצליף בפיטמה ימין
10. על זה שחשבת שאת יותר טובה ממני ושכולם יותר טובים ממני - הצלפה בפיטמה שמאל

נאנקתי מכאב, ניסיתי לצרוח אבל לא יכלתי הדמעות כבר זלגו ללא שליטה.... הוא הסיר את המחסום ושאל את מקבלת את מרותי.... לא יודעת מה עבר עליי באותה הנקודה ליקקתי דמעה שעברה על זוית פי וחייכתי חיוך שטני אמרתי לא... הוא סתר לי שוב והצליף בפטמותיי עם הסרגל.... ועכשיו שאל שוב... נכנעתי לו אבל רק הזזתי את ראשי לכן
באותה השנייה הוא החל להחדיר את אצבעותיו אליי... רטובה את הא... כמו כלבה מיוחמת... והמשיך להחדיר עד שכל חמשת אצבעותיו היו בתוכי... ואז הפסיק והלך... כשהוא חזר הוא הביא מגש קוביות קרח ומשך אותי בשערותיי שאהיה על ארבע פתח את מכנסיו ואמר תשתי אותי... לקחתי את איברו ולאט לאט הכנסתי אותו לפי והוא התחיל לדחוף אותו עמוק עמוק תוך כדי שהוא מעביר קוביית קרח לאורך עמוד השדרה, לא יכלתי לנשום והרגשתי איך אני עומדת להקיא... למזלי בדיוק לפני שהגאג ריפלקס החל הוא הפסיק ודחף לי קוביית קרח לפה עם אצבעותיו ואמר לי תמצצי אותה חזק... הוא העמיד אותי על רגליי והחל מעביר את אצבעותיו עם קובית קרח באזור החריץ מכיוון עמוד השדרה לכיוון פי הטבעת כולי רועדת, מתכווצת כל התכווצות מביאה מכה בישבן ואז הוא החל משחק עם קוביית הקרח בישבני כולי מצומררת מנסה להתרחק והוא מצמיד אותי אליו, זהו עכשיו הגענו לזה הנה את מיוסרת כ"כ ואת תאהבי את זה הבנת. קוביית הקרח החלה לנטוף והוא מחייך ואומר אל תדאגי את תנטפי בדיוק כמוה... הוא מושיב אותי עליו ולוקח קוביית קרח חדשה ומצמיד אותה אל הדגדגן שוב כולי מכווצת, רועשת, מתחילה לדמוע זה כ"כ צורב הקור הזה ואז הוא חודר אליי ללא כל התראה מחייך ואומר כמה חמה ורטובה את בפנים וכמה קרה את בחוץ בדיוק כמו במציאות ואז הוא הסיר את קוביית הקרח מהדגדגן והכל לצבוט אותו... כולי רוטטת משהו בין פחד, להתרגשות, לחרמנות רוצה לגמור שולחת לו מבט מתריס.... הוא אומר לי זהו זה המבט שחיפשתי עכשיו נחזיר אותך לחיים... תגמרי עכשיו כמו שלא גמרת אף פעם....