אמת

היו לי אנשים בחיי שליוו אותי ונהפכו להיות אבני יסוד אותו אחד היה אדם שהכרתי ככה בגיל 12 הוא להשערתי היה באותה התקופה בן 39 בחוג לריקודים והוא היה חלק ממעגל האנשים שעם הזמן הכרתי וההסתכלות עליו היתה לא שונה מהתייחסות לדוד חביב. לאחר שנתיים הוא הפסיק להגיע ובגיל 17 לפתע ראיתי אותו בחוג לריקודים אחר רצתי אליו וחיבקתי אליו ניהלנו שיחונת תמימה למדי והתפנתי חזר לריקודים. כשנגמר החוג הוא הציע לקחת אותי הביתה שוב לא היה בכך שום דבר חריג מהעבר והסכמתי. באמצע שום מקום הוא עצר את הרכב ואמר לי יש לי ווידוי, תמיד היית בבת עיני אבל היית ילדה תמיד ידעתי לאיזה ברבור יפה תהפכי וחיכיתי,הסיבה שהפסקתי לבוא היתה את כי כשהייתי עם אישתי כל מה שיכלתי לחשוב עליו זו את ועכשיו אני רואה שצדקתי כל הערב אני מסתכל עלייך, בוחן את תנועותייך וכל מה שאני יכול לחשוב עליו זה איך אני חודר אלייך...איך את מתפתלת, איך את גונחת, איך את נכנעת...
אני רוצה אותך ילדה לחש לי... כולי הייתי נבוכה, לחוצה לא מבינה מאיפה זה הגיע סירבתי לו ויצאתי מהאוטו...
עבר שבוע וחזרתי לאותו החוג לא ידעתי אם הוא יהיה או לא כל הזמן בחנתי את דלת הכניסה... ואז יצאתי החוצה ועברתי בפרוזדור לבטה הרגשתי מבט על גבי הסתובבתי וראיתי אותו כולו מחייך... חוטיני הא... הוא ביקש לשוחח עימי שוב ויצאנו למאחורי המבנה של ההרקדה לעשן סיגריה בנחת הייתי דרוכה קיוויתי שיתנצל שיגיד שלא התכוון, לפתע קלטתי איך מבטו סוקר כל מילימיטר, מבטו נעצר כאשר אני שואפת את הסיגריה לעומק ומחייך... ואז הוא התקרב מצמיד אותי לקיר ואומר לי את לא שמת לב שישבתי היום למעלה ביציע הסתכלתי עלייך ראיתי איך חששת שאכנס בדלת את לא מבינה מה את עושה לי... זה בסדר שאת חוששת אבל חיכיתי לך 5 שנים ואין לי כל כוונה לוותר עלייך, לטעום אותך, לראות אם החלומות שלי נכונים.... אל תדאגי אף אחד לא ידע כלום הרעש מההרקדה יסתיר את הכל.
משהו בי השתנה לפתע וחייכתי שלחתי מבט מתריס ואמרתי לו אני זה הכל, כל פנטזיה מטורפת שהייתה לך כל מה שחשבת זו אני אבל אתה לא תזכה לדעת זאת... השתחררתי מההצמדה והתחלתי ללכת מקווה שהוא מבין מה קורה פה... לפתע הרגשתי את ידיו תופסות בשערי בחוזקה ודוחפות אותי לקיר...אני את הפרס שלי לוקח אמר לי וסתר לי את ברבור מסוכן יפה וארסי ואני אוציא את ההרס ממך.
חייכתי, הרמתי גבה נישקתי את צווארו הוא תפס את שערי ומשך אותי ממנו, בידו השניה התחיל לצבוט את פטמותיי בחוזקה, שיניו נושכות את שפתיי ואני מתחילה להסתחרר... הוא הוריד אותי על ברכיי ואמר לי אני רוצה שתראי משהו הוא הפשיל את מכנסיו ואמר את רואה איך הוא עומד אני מתמודד עם זה כבר 5 שנים עכשיו תורך והכניס את אברו אל פי נשכתי אותו והוא סתר לי בחוזקה עפתי...
הוא עכשיו נעמד מעליי מתכופף ישבני חצי חשוף אליו והוא התחיל לסתור לו בחוזקה נאנקתי... תזכרי אף אחד לא שומע זה רק אני שמוציא את הארס שלך....
והוא התחיל להחדיר את כל חמשת אצבעותיו לתוכי ללא כל אזהרה את תגמרי הוא אמר... אני אמרתי לעולם לא.... הוא יצא מתוכי ומשך את שערי בחוזקה והתחיל לחרוט על גבי עם המפתח של האוטו התחלתי לדמוע הוא אמר המבט בעינייך הייאוש העמוק כ"כ יפה לך תתחנני אליי, התחננתי... אמרתי לו שאני לא רוצה אותו אני רוצה אחר הוא שוב סתר לי ...לא מתחננים ככה ברבור שלי אמרתי לו אני חזקה יותר ממך לא תשבור אותי ... הוא הרים אותי על רגלי הצמיד אותי על הקיר וחדר לתוכי לאט לאט, עמוק עמוק נכבתי ואז הוא לחש כן את באמת הכל....