אמת

המנהל שלי החליט על ערב גיבוש למנהלים הזוטרים בביתו וביקש ממני להקדים בשעתיים על מנת לעזור לארגן.
המנהל שלי היה טיפוס חביב אבל בי תמיד העביר צמרמורת לאורך עמוד השדרה, המבט בעיניו העביר מסר שונה, מסוכן במיוחד כאשר מבטו נח עליי.
הגעתי אליו לבושה בשמלה שחורה ונעליי עקב משום מה כשנסעתי אליו עברה בי תחושה מוזרה רק לא הבנתי למה
צלצלתי בדלת הבית והדלת נפתחה הוא נעמד מולי בלי לומר מילה ולפתע הרגשתי חום מתפשט על לחיי וראשי זז הצידה, במשיכת שיער חדה הוא הוריד אותי על ברכיי מבטי מושפל מפחד לפגוש את מבטו מפחדת למצוא את מה שאגלה בתוך עיניו.
עוצמת את עיניי, מנסה למצוא את עצמי מחדש ולפני שהצלחתי לנשום שתי נשימות הרגשתי אותו עובר מעליי וידו נכרכת סביב צווארי
הוא שאל אותי ברור לך מי אני ותשובתי יצאה ממקום לא מוכר ועניתי כן אדוני, נשימותי נעשו רדודות יותר ותוך כדי אני מרגישה חבטה עזה על פיטמתי ואין לי אויר להאנח אז התכווצתי, זה הרגיז אותו מאד ומשך את שערי בחוזקה, מרגישה איך כל כוחותיי מתחילים לעזוב את גופי ובדיוק בשנייה שכמעט הכרתי עזבה אותי הוא שיחרר את לפיתתו מצווארי, אני חצי נלחמת לאויר חצי משתנקת הוא סוטר לי שוב בחוזקה.
אני נופלת על הריצפה חצי רכונה על ידי, הוא מושך בשערי שאעמוד על ארבע ומוביל אותי בשערי אל חדר השינה, הוא מצליף בי בישבני, בגבי אני צועקת נאנחת משהו נשבר בי שם, סובבתי את ראשי אליו וחייכתי נזהרת שלא לפגוש את מבטו הוא תופס את סנטרי ומכריח אותי לפגוש את מבטו... במבטו ראיתי את שחששתי את תהומות הטירוף שלו הוא חייך מוניק לא הצליחה להתאפק יישרה את מבטה אליו ואמרה לו "אצליח להתמודד עם כל מה שתעשה השאלה אם אתה תצליח להתמודד איתי".
התגובה לא איחרה להגיע הוא העמיד אותי על רגליי וכופף את גבי מבלי הכנה חדר אל ישבני אך לא ידע שמוניק וזנות'לה כבר גיבשו תוכנית
במקום אנחות כאב יצאו מגרוני אנחות הנאה, כל ניסיון להכאיב גרר עוד אנקות של הנאה, למזלי הוא לא ראה את פניי, את מבטי המיוסר.
בנקודה מסויימת כנראה שאיבדתי את שפיותי והצלחתי לסובב את פניי להרים גבה ולומר לו בחיוך זה כל מה שיש לך
הוא סובב ראשו לשעון ואמר לי כרגע כן, העיף אותי על המיטה ואמר לי יש לך 5 דק' להתאפס ולצאת לסלון לפני שאנשים יגיעו אבל אל תעיזי לעזוב את הבית גם כשתחשבי שאני לא רואה אני רואה את הכל...