יש בי צד מאד פומבי שלא דופק חשבון
שמסוגל לתת לך לעשות בי כל מה שתרצה איפה שתרצה
מצד שני יש בי צד שהדיסקרטיות מאד חשובה לו
מצחיק איך שמתנהל אצלי משחק שח מט שבו הצד הפומבי מנהל מהלכים מחושבים כדי לכבוש את המלכה של הצד הדיסקרטי
הפלא ופלא שהסטטיסטיקה עומדת לטובת הצד הפומבי כי איך שהוא אני טובה בלתחמן גם את עצמי.
יש משהו בפומביות שמאד מטריף את החושים, הפחד מלהתפס, השובבות, הצורך בלהסתמך רק עלייך כשאני טובעת בתוך עצמי, הרצון אולי ליידע את העולם שאני שייכת לך, הרצון להטריף, להנות מכך שאתה מפגין בי.
למשל אני יכולה לדמיין משחק סנוקר מבטיח, תוך כדי שאני מתכופפת ומנסה לפענח את הזוית הנכונה להכניס את הכדור לחור יכולה לראות כיצד אתה נצמד אליי מאחור ולדמיין כיצד אתה בועל אותי כאן ועכשיו כשכל מה שאני יכולה לעשות זה להיאחז בשקעי החורים (ובעלי המוחות המופרעים לא מדובר בחורים שלי אלא באלו של שולחן הסנוקר) על מנת לא לקרוס מגלי התשוקה.
אבל האמת מה שמכריע את הכף זה האמון שלי בך.
לפני 12 שנים. 16 בפברואר 2012 בשעה 12:48