אמת

אנחנו נוסעים בשעת לילה מאוחרת בכביש צדדי
אנחנו מגיעים לקצה הדרך ואתה עוצר את הרכב
מורה לי לצאת החוצה ולהמתין
אני פותחת את דלת המכונית ומסדרת את שמלתי
מתחילה לצעוד לצד הרכב
אתה מגיח מאחוריי ואוחז בשערי מוליך אותי לקדמת הרכב
אתה מכופף אותי על מכסה המנוע ומתחיל לחבוט בישבני
אני נאנחת בקולי קולות, מנסה לסובב את פניי אליך אך נענית בסטירה
אני מחייכת אלייך חיוך ממזרי ומלקקת את שפתיי
אתה צובט את פטמותיי בחוזקה וחודר אליי מאחור
עמוק וחזק כמו שרק אתה יודע
העוצמות חזקות גופי רועד, נשימתי נעתקת ואני גונחת בקולי קולות
אתה מורה לי לבקש ממך לגמור וכשאני מבקשת אתה עונה לי בשלילה
אתה מוציא את עצמך ממני ומוריד אותי על ברכיי במשיכת שיער
אני צוחקת ואומרת: לאדוני קשה להתמודד עם זה שהחור שלו גומר
מבטו של אדוני ניהיה רציני יותר ובבת אחת מחדיר את איברו אל פי ובועל את פי בחוזקה
תוך כדי שהוא מושך את שערי בחוזקה
כשאדוני מותיר את חותם זכרותו בפי אני מרימה את מבטי אליו, מנקה את צידי פי מחייכת
הרי זנות'לה לא סיימה את תפקידה, אני נעמדת על רגליי תוך כדי שאדוני בוחן את חוצפתי
מתיישרת מולו ומתיישבת על מכסה המנוע משלבת את רגליי ומתריסה, זה כל מה שאתה מסוגל
באותה השנייה אדוני תופס את ידיי ומצמיד אותם בחוזקה על מכסה המנוע מפסק את רגליי בעזרת רגליו ובועל אותי
אני נאנחת ומתפתלת, גומרת בקולי קולות
עיניי מתקבעות על השמיים מנסה לאזן את מה שקרה עכשיו
אני מקימה את עצמי ואדוני אוחז בידי עוזר לי
אני מחבקת אותו חזק חזק ונושמת אותו לתוכי.