אמת

נכנסתי לאתרנו זה בתחילה כדי ללמוד, להפנים דברים לגבי עצמי ומקומי במקומות המזוכיסטיים שלי.
הייתי עם כל השחצנות של יודעת דבר, הכל היה מחולק ומסודר מה כן, מה לא ונקודת ההסתכלות שלי על
הדברים היתה, אני אומנם אולי נשלטת אך תמיד אצליח לנהל את העניינים, לא קם האדם שבאמת יצליח
לשלוט בי, ברוחי, בכולי.
עם הזמן כשהתחלתי להפנים את המהות של עולמנו, את הלמה והאיך (ועדיין לא הכל מופנם)
מצאתי את עצמי נשבית, ביופי, בפראות ואט אט הגעתי למקום שאני באמת רוצה לשחרר את כל כבליי
היו דברים שהיו מאד קשים להבנה עבורי כמו למשל נושא הכינויים: זונה, כלבה, שפחה, רכוש, חורים,
אך עם הזמן הפנמתי שמדובר בשייכות, בהחפצה ואפילו מדובר בלשחרר אותי כי עכשיו אני משמשת כ - X
לא הבנתי מהן כניעה? התמסרות?, מה המשמעות של להיות נשלטת? , למען האמת אני עדיין מנסה ללמוד זאת,
להפנים, למצוא את דרכי בתוך כל אלו במיוחד כשרוח המרד טמונה בי כל כך.
אך כיום יותר קל לי, למלא אחר פקודות, לנסות לתת לעצמי להגיע למקומות הללו ולרצות להגיע אליהם.
האמת הדבר שמפחיד אותי יותר מכל זה המקומות שאני רוצה להגיע אליהם, המחשבות שלי והמוכנות שלי
לשים את עצמי במקומות אלו למשל, לפעמים אני מוצאת את עצמי חושבת
על פירסומים שקראתי, על כך שהאדון שם קולר ורצועה על שפחתו ומוליך אותה
כמה תרעומת היתה בי, כיצד מישהי נותנת למישהו לעשות לה דבר שכזה
במשך הזמן ועם למידה והפנמת עולמנו מצאתי את עצמי מערערת ביני לבין עצמי
לגבי סיטואציה זו ומצאתי שכיום אני לא פוסלת אותה יותר, אני לא מפחדת מזה.
אני מרשה לעצמי להישאב לעצמי פנימה לתוך עולמנו, לתת לעצמי להיות מובלת
משתדלת לא לתמרן, להרפות ולתת את המושכות שלי, זה לא קל למישהי כמוני
שרגילה להיות תמיד בשליטה, שאוהבת תמיד לדעת הכל אך אני מחבקת את הכל
ומנסה פשוט להיות אני, לפעמים מתריסה, לפעמים לוחמנית אך בסופו של דבר
כנועה למרותו של אדוני.