אמת

תמיד ניחנתי בכישורים שכליים מפותחים
חלקית בשל הגנטיקה וחלקית בשל השקעה של אבי
שנתן לי פרספקטיבות ותובנות על העולם ועל החיים
תמיד דאג לפתח לי את תהליך המחשבה.
כאן בעולמנו, השכל לפעמים מהווה מכשול
כי לפעמים צריך להתנתק לתת לחושים לעבוד
ולא לנתח כל דבר, לתת לחוויה ולתחושות לשטוף אותך
ללכת לאיבוד כדי למצוא את עצמך מחדש
יש אנשים שזה קל עבורם, שהם מצאו את אותו המתג
עבורי זה קשה, קשה מאד
כמישהי שחונכה תמיד לחפש את הערך המוסף
תמיד לבחון את הכל וששום דבר איננו כפי שהוא נראה
כיבוי המוח אף פעם לא נתפס כדבר שעושים אותו.
אני זוכרת שני מקרים בחיי שאני יכולה לומר שהייתי הכי קרובה לכך
שני מקרי קיצון ששמו אותי בין הפטיש לסדן
והאינסטינקטים הכי חייתיים שבי פשוט לקחו את השליטה
היה בזה משהו מפחיד, היה בזה משהו משחרר
ספקטרום הרגשות שהיו לאחר מכן היו מורכבים מאד, עמוקים מאד
משנאה, כעס, לתשוקה, אהבה....
הניסיון שלי ליצור תהליך שכלתני לגבי אותם המצבים
היה אבוד מראש, עד היום אין לי הסבר שכלתני לכך
לאיך הגעתי למקומות הללו, לאיך הצלחתי להתנתק בדיוק
אבל עד היום אני זוכרת את רגע ההתאוששות מאותן החוויות
כשחזרתי לעצמי ופתחתי את עיניי, תחושת השחרור, ההזדככות שאין כמותן
אולי אני לא מצליחה לנתק את המוח כי אני חוששת,
אולי כי הסקרנות שלי להבין את כל החוויות שאני חווה מחייבים את השכל בתהליך
או אולי כי אני מאותם האנשים שהדרך היחידה לגרום להם לנתק את המוח
היא לנפץ את כל המחסומים בצורה הכי חייתית שיש
כדי להגיע לאותם מעמקים שחבויים כל כך עמוק בפנים.