החור שבין רגליי סורר הוא
מקבל חיים משלו בזמנים ובמקומות ראויים יותר או פחות
ומקרה שקרה כך קרה:
אדוני העלה אותי על אוטובוס
והתיישבנו לתומנו במושבים האחוריים בו
חשבתי קצת שזו ההזדמנות לעצום מעט את עיני
אך לחור היה רעיון אחר משלו
האוטובוס החל לסוע מלא רטט, תאוצה ובלימות
והוא החל להעורר לחיים
אחזתי באדוני בחוזקה,
הוא הביט בעיני והבין מה עובר עליי וחייך
לחשתי לו אי אפשר שהחור יגמור פה
ואדוני מחייך , הוא החל להעביר את ידיו בין ירכיי
ואני נושכת את שפתיי מסרבת לתת לחור הזה את מה שהוא משתוקק לו
והסיטואציה הזו רק משעשעת את אדוני יותר ויותר
והוא החל לטפוח על ירכיי
החור הסורר סרב להכנע לרצונותיי ונכנע לאדוני וגמר
כשאני מחביאה את פרצופי בתוך גופו של אדוני מחניקה את הקולות שאיימו לבקוע מגרוני
כשהחור גמר השפלתי את מבטי ואמרתי לאדוני "אופס" ברח לחור
והוא נתן בי מבט נוזף
לא עברו יותר מדקותיים ושוב החור התחיל להשמיע קולות של רעב
שוב אדוני קולט את אחיזקתי המתהדקת על זרועו והחל מאתגר את גופי שוב
ואני נושכת את שפתיי ולוחשת לאדוני לא יודעת מה לעשות עם החור הזה כבר
לא עוברת שנייה אחת ושוב גופי הורעד מגמירתו ואני לוחשת לאדוני עוד "אופס"
כך התופעה חזרה על עצמה מספר פעמים כשבכל פעם אדוני מאתגר אותי יותר ויותר
מוסיף צביטות, מלטף את שדיי ואני נלחמת בכל כוחי שלא יהיו עוד פספוסים
אך לחור ולאדוני היו תוכניות אחרות עבורי
וכל גמירה נהייתה עוצמתית יותר ויותר
ובכל גמירה אני מובכת יותר ויותר (חמש בספירה)
כועסת על כך שאני לא מצליחה אפילו לבקש אישור גמירה מאדוני
אך נראה שאדוני מרוצה ממבוכתי וכל הקונספט משעשע אותו עד מאד
לפני התחנה בה היינו צריכים לרדת
כבר לא הצלחתי להשתלט על עצמי
בין כל הויברציות של האוטובוס ובין טפיחותיו, צביתותיו וליטופיו של אדוני
כשברח לחור בקעו מגרונה של מוניק קולות תשוקתה
והיא הטמינה את פניה בחולצתו של אדונה
איזה מזל שמוניק ואדונה ירדו מיד בתחנה הבאה .....