לפעמים נדמה לי שהיה עדיף אם הייתי כמו כולן
אבל מה אם אני לא, מה אם אני לא יכולה להיות כמו כולן
בכל תחום בחיי שאפתי למצויינות,
תמיד הייתי מקבלת את המחמאות של "את הכי טובה" , בכמעט כל דבר שעשיתי
גם בנישואיי הייתי ה"אישה" הכי טובה, המארחת הכי טובה, הבשלנית הכי טובה וכו'....
מאז שהייתי ילדה הייתי הכי טובה תמיד הייתי בבת עיניהם של הורי, מוריי, בני זוגי
וכעת כנראה שאני צריכה להיות כמו כולן, לא יודעת איך לעשות זאת בכלל
לא יודעת אם אני רוצה לעשות זאת, אחרי שנים של גידול להיות ה BEST
נולד ההיבריס שלי לטוב ולרע, הוא הפיל אותי למלכודות והציל אותי מהם
גם ברגעים שפקפקתי בעצמי ההיבריס שלי גרם לי לזקוף ראש ולהתמודד כי הרי אין מצב שלא אצלח.
אני לא טובה במצבים של תחרותיות לא טובה כלל וכלל, בדרך כלל או שאדאג שהנתונים יהיו לטובתי
במידה ולא ניתן ומציבים אותי בסיטואציות של תחרותיות אני באמת מרחמת על הצד שמנגד
בגלל זה אחרי מספר ניסיונות הפסקתי להתחרות על דברים לטובת הכלל כמובן :)
לפעמים סיטואציית החוסר אונים מעניינת אותי קשורה ועיניים עצומות
כך שלא אדע כלום, שלא אוכל לצפות או לנהל את הדברים משלט רחוק או מנטלית
אבל אני מיד מנערת את הראש, אני לא יכולה להגיב, אין לי את יכולת הבחירה מדעת, לקבוע, להביע עמדה
אין סיכוי, מוחי כבר קודח תרחישים ותגובות רק זה מתיש אותי כבר.
זו מי שאני תמיד אחתור להיות הכי טובה שיש, היהלום שבכתר
ויש כנראה מי שלא רואה אותי ככזו, לא משנה מה אעשה.