הלכתי ביניכם פעם בתקופה אחרת בעשור אחר
בתקופה שבו להיות אדון היה בו גאווה וכבוד
לא כל אחד הצטרף למועדון הזה
בדרך כלל השרביט עבר מיד ליד מדרקון קדום וחכם לדור צעיר יותר
שחנכו אותו ורק כשהיה מוכן שוחרר לשטח.
תקופה שבה הזכות להיקרא משוייכת היתה משולה לשלל זהב
שנשלטת ידעה מהי כניעה, מהי התמסרות, מהי הכלה
ולא כדי לזכות בתואר המזרן התורן.
מקום בו השוט,הקיין,הספנק,המנטל והדם לא היה תחפושת לאוננות אגו
מקום שבו המחוך והקולר לא מייד הקנו לך את בוהק השייכות.
היה זה כל כך מספק באותה תקופה להיות נשלטת
להסתובב בין האדונים והדינוזאורים ולחוש ביראת כבוד
שסשן לא היה מופע הפתיחה לסקס סליזי וחסר משמעות
אלא שהסשן היה המנה העיקרית והמשובחת מכל ושכל פעם שעמדת בו
התמלאת בהתפעמות
פעם הילכתי ביניכם דרקונים ואדונים נכבדים
בראש מורם ונפעמות מלאת יראה והתרגשות
היכן אתם?
האם השארתם את שדות המרעה ריקים
