"גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע"

מראשית הבריאה האדם רצה שיאהבו אותו.
ברצונו העז למצוא חן בעיני אחרים הוא מדכא את האמת הפנימית שלו ובוחר, בינתיים, להתחזות למה ש"צריך" כדי שהחברה תקבל אותו.
אותנטיות לצערי נעלמה מן העולם.
בצרכו הראשוני של האדם באהבת הסביבה והחברה הוא מוותר תחילה על מהותו ולבסוף על זהותו ועל חייו שלו.
בעשותו כן הוא הופך חלק מן העדר ובתור שכזה קל יותר להשפיע עליו ולהפוך אותו לכלי שימוש בידי החברה.
כלי חד פעמי אותו ניתן להשליך לאחר השימוש.