הגיטרות מנסרות, הגוף רועד מעוצמת התופים. האצבעות של ימין והבהונות של שמאל מתופפות לפי הקצב. ממול, שתי נשים רוקדות בתוך בועה. יש להן קצב אחר, משלהן. זה מחייך אותי. פעם הייתי צוחקת על חוסר הקצב הזה. היום, היום אני זורמת איתן. הן משוחררות, עם חן משל עצמן. זה מקסים. הן חיות.
אהבה. אהבה ומוזיקת רוק-פופית כזאת, מחזירות אותי עשרים שנה אחורה. נהייתי ילדה מתלהבת עם השנים. פעם זה היה טאבו להודות, היום אני גאה בזה. נשארתי ילדה בתוך תוכי, כזאת שנסחפת עם האהבות ומסתקרנת, שרואה כל דבר, שמביעה דעה. רק באהבה אני לא ממש מבינה.
ז'תומרת, אני מבינה ענקית באהבה, אבל אני לא ממש יודעת להסביר למה אהבה זוגית אין בנמצא. בררנית, זה ידוע. פחדנית, גם. יש פה ושם הצעות, אבל אני מהססת ולא ממהרת. אני בקצב אחר. רוצה קודם כל חבר טוב. מתח יהיה אם יש משיכה ובמילא, אם לא תהייה משיכה, אסנן.
הסולן שר על אהבה ואני יושבת ליד משורר שכותב את החיים שלו וחושבת שמלא זמן לא ישבתי וכתבתי ככה, בכייף. הכתיבה משחררת, לא רק העבודה. בלי קונוטציות (נו, אז קצת). לקחתי לי פסק זמן ארוך, אחרי פגיעה וציפיות לא תואמות. כאבתי, מבפנים ומבחוץ. מצאתי דרך שהכי טובה לי ואני מרגישה שזה בדיוק הזמן לאהבה.
אין לי מושג מי יבוא. הרי דרוש רק אחד, שירצה, שיחשוק, שלא יהסס משני גוזלים עם תבונה ולב ענק. הם המון, אבל בעניין הזה, העיקר היא אני. זה צובט בלב, לשבת ולשמוע על אהבה מפרגנת. לא צביטה של קנאה, אלא הבנה שזה מקסים ואני רוצה גם. אני לא רוצה הרבה, אני רוצה מדוייק.
אין לי ספק שזה יבוא בהפוכה, מכיוון שלא חשבתי עליו. כבר כמעט שנה שאני לא מתחילה עם גברים, וכנראה זאת חשיפה ענקית עכשיו, אבל בזמנים מאתגרים, מוציאים את התותחים הכבדים.
אני באחת התקופות הכי טובות בחיים שלי, אם לא ה- ;). אני עובדת במקום שהכי נכון לי, הבנים גדלים בצורה מדהימה ומעוררת כבוד, הבית שלי חמים ומזמין, הקשרים החברתיים שלי חזקים ויציבים, אני יוצאת ומבלה וחוזרת בכייף. אני מחייכת המון. חסר לי העזר שכנגד. חסר ה-מישהו, שיהיה לצידי. מישהו לצחוק איתו, להתפלסף איתו, לרדות בו ;)
הנומרולוג הציע לי להעלות הצעה, ומי שרציני, יכתוב שם מלא ותאריך לידה ונבדוק התאמה. אמרתי לו שאני מנסה להפריד בין האתר לחיים הפרטיים שלי, אבל אחרי שיחה ארוכה עם אחת מהחניכות שלי היום, נזכרתי כמה כייף זה לשתף. זאת הכנסת אורחים יזומה, רצויה ועם גבולות ברורים. וגבולות, כך אני נוהגת לומר, נועדו להשבר. תחת ההריסות קמים חדשים-וחוזר חלילה.
אז אני זהבה, בת 34 מקיבוץ, אמא של..., מחנכת חברתית, סטודנטית. אני אוהבת מוזיקה וקולנוע, אוכל, טיולים וים, לצחוק, לדבר ואפילו לשתוק לפעמים. אני נבוכה בקלות, לא תמיד מרוצה מאיך שהשמלה יושבת על הגוף, אני מהממת, נראית טוב, עפה על עצמי והכי חשוב- חיה בשלום עם חוסר המושלמות שלי. מי בא להשלים אצלי מניין זוגי? :)
