אבחנות לא מקוריות

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=351359&blog_id=47932

ותודה לרז78

פשוט, שמרו לעצמכם. או לפחות תשתדלו בשבילי. אני יודעת את זה

בשוק ההון קיימת תופעה כזאת, שאם משקיע רציני מחזיק ני"ע כלשהו ושואלים לדעתו עליו, תמיד תהיה לו דיעה חיובית. נניח שהדו"חות הרבעוניים קשים, הוא יזכיר שיש גורם עונתי, בקרוב נפתח שוק חדש ובכלל הם רשמו הפסד חשבונאי, זה הכל קשקוש וההפך - עכשיו עדיף לקנות ואם אתה מוכר, אני קונה עוד, יש?! ונניח ששבוע אחרי הוא מכר. הופ! ההפך.

קוראים לזה "לדבר מהפוזיציה".

ולהבדיל, או שלא, בבני אדם?

גם לבני אדם יש ניירות ערך, לא? הערכים המוסריים שלהם. ואם הם אכן מוסריים, הכל טוב ויפה. אבל מה אם הם מדברים מהפוזיציה, דהיינו משנים את ערכי המוסר שלהם בהתאם לנקודה אליה הגיעו בחיים? 

אני קוראת לזה מוסרנות. 

Now you don't

קשר זוגי זה כמו לרכב על אופניים
אף פעם לא שוכחים איך ליפול מהם.

הבנה עמוקה היא תהליך מייגע
המוח בנוי למהר להסיק מסקנות על סמך ראיות חלקיות - מסיבות אבולוציוניות.
מי שהלך ביער ונתקל בזאב אחד, כדאי שילמד לברוח מכל הזאבים
הכללות אינן כשל תוכנה: הן מרכיב חומרה.
הן עוזרות לנו להחליט מהר, תוך כדי תנועה, עם חצי מידע ביד.
וכך, תוך כדי תנועה, עם חצי מידע ביד, מתנהלים רוב החיים.
אבל לכל תכונה טובה יש עוד צד ולכל תוצאה מהירה יש מחיר,
יש מחיר לנטיה להכליל ולמהר ולהסיק מסקנות
כי לפעמים ראיות חלקיות מציירות תמונה שונה מן הראיות בשלמותן
ואולי בכלל פגשת כלב
או חתול.

לכן חשוב לעשות כל מאמץ להבין לפני שמתייגים.

דחיה נתפסת כהרגשת בית אצל אנשים דחויים
אנשים דחויים לא מחפשים מישהו שיקבל אותם, אלא מישהו שידחה אותם -
ובכך יאשש את תפיסת העולם שלהם ואת תחושתם הפנימית.
יותר מזה:
לפעמים חוסר עניין נתפס אצל אנשים כקבלה
כמו ששתיקה נתפסת לפעמים כחוכמה.

הרצון הזה בהכלה דוקא על ידי מי שאינו מסוגל להכיל: סוג של מאזוכיזם מובנה?

אני לא מבינה גברים שהתגובה שלהם לדחיה היא "ההפסד כולו שלך"
איך אפשר להפסיד משהו שלא היה שלי אף פעם?