אני מתגעגעת אליך..
אמרתי את זה לא מעט השבוע...
אני קצת מפחדת שימאס לך לשמוע את זה..
העובדה שאסרתי על עצמי להיות איתך רק מעצימה את הגעגוע והמחשבות עליך..
קבענו לשבת בשבת.. ההגיון אומר לי לפגוש אותך במקום ציבורי.. מלא באנשים.. כדי שאולי (רק אולי) זה יגביל אותך ובעיקר אותי מלהסחף לשטויות..
אבל הראש.. וכל מילימטר בגוף שלי מאחל למשהו אחר לגמרי..
מאחל לכך שתשכח מההבטחות שלך אלי..
אני עוצמת עיניים ורואה את הכל..
אתה אוסף אותי במרכז הקניות שליד הבית שלי.. אני עולה לרכב, עם שמלה לבנה קצרה. המחשוף כהרגלו נדיב.
אתה מסתכל עלי, מחייך.. ובלי לומר מילה מתחיל בנסיעה...
עוברות כ10 דקות, כבר עלינו על כביש 1 בדרך לתל אביב... אני מנחשת שאנחנו בדרך לאיזה פאב חשוך ורועש.. בינתיים.. שניינו עדיין שקטים.. אתה מביט על הכביש ואני על היער שמצידי הכביש. שמשמש לי כמזכרת לאותו לילה נפלא..
עוברות עוד מספר דקות.. ואני כהרגלי.. מתחילה לקשקש.. "אז מה... לאן נוסעים?"
עינייך לא סרות מהכביש, אתה בוחר שלא לענות לי. רק שם את ידך על ירכי החשופה ומחייך.. אני יודעת שזה סימן.. השתיקה שלך.. בכל זאת אני מחליטה להסתפק במחווה הקלה ולא דורשת לקבל תשובה..
יש לי הרבה לספר לך.. הרבה על מה להתייעץ..הרבה תסכול לפרוק מעלי.. אני מונה בראשי את עיקרי הדברים רק כדי להעביר את הזמן ואת השקט ששורר ברכב..
תוהה איך תגיב להתפתחויות עם תומר.. תוהה אם לא נמאס לך לשמוע עליו ולראות אותי צודעת במקום.. מתקדמת באיטיות מזעזעת אל עבר עתיד ונילי ומשעמם..
היד שלך נחה על ירכי.. חמה ונעימה.. אני מסתכלת עליה, מחייכת, רוצה לשים עליה את ידי ולהחליק אותה במעלה הירך.. עמוק אל בין רגלי.
ואז נזכרת במה שהבטחתי לעצמי.. ומתאפקת..
ידך נעלמת.. תרה אחרי דבר מה.. שולפת דיסק ומכניסה למערכת.
עדיין יער מסביב.. THEM BONES של אליס בוקע מהמערכת.. והאמצעות שלך מתחילו לתופף על ירכי בקצב המוזיקה... התיפוף מתחזק.. הופך במהרה לתפיחות כהות של כל כף היד.. ואז לסטירות חזקות על הירך (בקצב אחיד וממכר ובלי שום טיפת קשר לקצב המוזיקה)
אני מפשקת מעט את הרגליים ונשענת לאחור.. עוצמת עיניים ונהנת מהמוזיקה.. וממך.
השיר נגמר והיד שלך חוזרת לנוח על ירכי. אני חושבת לרגע שכאן זה נגמר.. עוד לפני שהשיר הבאמספיק להתחיל היד שלך מתקווצת בחוזקה על ירכי... מועכת אותה ומצמידה אל תוך המושב.. היד השניה במיומנות מושכת את ההגה ימינה ואנחנו נכנסים אל תוך היער. הרכב נעצר.
אני משחררת צווחה לחלל הרכב... ראש שלי נמתח לאחור.. אתה מנצל את ההזדמנות ותופס לי חזק את הצוואר..
אני נחנקת ומשתעלת.. הרגליים והידים שלי עפות לכל הכיוונים.. אבל היד שלך יציבה.. מתהדקת על הצוואר..
מהר מאוד אני מבינה שאין טעם להילחם.. אני מרפה את הגוף.. נשענת לאחור.. מביטה בך ומגייסת את כל כולי ללנסות להכניס קצת אוויר לריאות..
קול ציפצוף חלש עולה עם כל נשימה... טוב לי.. ואני מצליחה לגייס אפילו חיוך..
אתה מחייך בחזרה.. מעביר את ידך השניה בשיערי.. מלטף.
שולח את היד אל בין הירכיים שלי.. "תפשקי" את מצווה ואני נענת לציווי.
עם אצבע אחת את מסית את התחתונים לימין, הם רטובים לגמרי.
האצבע שלך גולשת עמוק לתוכי.. נכנסת ויוצאת מלטפת..
זה מקשה על הנשימה עוד יותר.. אני צריכה אוויר.. מרגישה שאני עומדת להתעלף..
אתה ממשיך... חם לי בכל הגוף.. לפתע האצבע נעצרת והלפיטה סביב הצוואר מתהדקת עוד יותר.
תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב.
יש לך 7 שניות לחכות לי בעמידת 6 על הרצפה מחוץ לאוטו...
אתה משחרר את האחיזה.
אתה מתחיל לספור.. 7.. 6..
אני משחררת את עצמי המגורה פותחת את הדלת שואבת קצת אוויר לריאות על הדרך ונופלת על הרצפה.. הברכיים שלי פוגרות שאת האבנים והזרדים שעל רצפת היער.. אני זוחלת ומרימה את עצמי למצב 6 קצת אחרי שאני שומעת את הסיפרה 0 יוצאת מפיך..
בצאתך מהרכב אתה אוסף איזה ענף ישב שהיה על הרצפה..
אתה באיטויות ועדינות אין קץ מעלה את שמלתי כלפי מעלה... מוריד את התחתון רק עד הברכיים ומתחיל... 7... 6... 5... 4... 3.... 2... 1....
הענף נוחת על הישבן שלי פעם אחר פעם... שורף את העור החלק והלבן שלי.. אני לא מוציאה הגה מהפה.. רק מחייכת ומחכה לעוד....
את ההמשך אני משאירה לך.. אם שבת בערב יצא לפועל.. אולי אני אזכה לראות לאן תקח את זה..
אם לא... אני אהיה אסירת תודה עם תמשיך את זה בבלוג שלך..
נשיקות!
