זאת הייתה חוויה לא פשוטה.. יכול להיות שאותה נקשרת שלי פה.. אם כן.. תני איזשהו סימן.. אני אגיע אלייך:)
הפעם הראשונה שקשרתי- הייתי בן 19. ממש בערב פורים הייתה הפעם הראשונה.
הייתה לי חברה דתיה מבני עקיבא, שמרנו נגיעה, חשבנו שאנחנו בדרך לחופה כבר.. היינו חצי שנה בערך יחד.
היא דוקא הייתה די חלשה מבחינת הנגיעה אבל אני הייתי די חזק (ככה חשבתי) ואמרתי ששווה לנו להתאפק..
היינו מדברים כל לילה. באופן קבוע אחרי הפגישות. היא תמיד הייתה אומרת שיש לה הרגשה שאני מסתיר ממנה משהו שקשור בחברים שלי ושאני לא מספר לה משהו שחשוב לי ואני לא הייתי מכחיש ולא הייתי מאשר.
לילה אחד נכנסנו לנושא. היא חקרה ושאלה. התעניינה מי היו החברים שלי. מה היו החוויות שלי. למדתי בתיכון בישיבה תיכונית שהייתה בה פנמיה.
תוך כדי החקירה היא אמרה שיש לה כאבים בפרקי הידיים (עד עכשיו אני לא מבין איך היא הרגישה דבר כזה. לא היינו אפילו קרובים לנושא הקשירות) ואני חייכתי לעצמי. לא הבנתי איך זה קורה אבל יש בזה משהו.... עד היום ד.א אני לא מבין איך היא הרגשה את זה. אין מצב שקישרה את זה לקשירות.. היא הייתה ונילית לחלוטין שמרנית בטירוף ולא ידעה מזה גבר בכלל.
לאט לאט נפתחתי וסיפרתי לה על חוויה שקרתה לי בפנמיה. בכיתה יא בהכתרה של רב פורים של השנתון שהיה מעלינו (מנהג כזה של דוסים שעושים בישיבות ובאולפנות שהשמיניסטים מכתירים ראש ישיבה) הרב פורים (תלמיד יב) נכנס עם ארבעה שומרי שב"כ כביכול עם רכב יוקרה.. הצגה נחמדה. קשה להסביר את זה למי שלא היה בזה.
אני אדם מרדן שקשה לו לקבל מרות חדשה כמובן צעקתי והפרעתי לרב פורים לדבר. בתגובה הוא שלח עליי את ה"שומרים" שלו שהעלו אותי לבמה.. הייתי גאה ומבסוט מעצמי מחייך לכולם תוך כדי שאני שומע את אחד ה"שומרים" אומר איפה האזיקים? כמעט פקעה נפשי.. אמרתי אין מצב אבל לא התנגדתי. מסרתי את ידיי לאחור ולא פחות ולא יותר נאזקתי מול כל הבית ספר ונלקחתי לאחורי הקלעים.. השאירו אותי שם אזוק עד סוף הטקס ברכב. הכל היה בהומור ובקטע טוב. הם אומנם שנה מעליי אבל הם היו חברים שלי.. כעבור שעה בערך עשו לי כביכול משפט. העלו אותי לבמה ואמרו שאני נידון לערב ללא עישון (רק בפורים היה מותר לעשן וכל הבית ספר היה מחכה לזה כל השנה) מזל שהייתי אזוק ולא ראו את האצבע המשולשת שעשיתי להם כשאמרו את זה חח.. הורידו אותי מהבמה וסוף סוף שחררו אותי..
את כל תהפוכות הנפש שעברתי תוך כדי אין מה לספר.. זה אמור להיות מובן.. ככה לפחות חשבתי.. היא בהתחלה צחקה. ואז עצרה את עצמה ושאלה אותי אם יש לי טראומה מזה..
עניתי שלא אבל זה עשה לי משהו עם קשירות.. אגב.. זה לא ממש נכון.. מאז שאני זוכר את עצמי אני נמשך לקשירות.. כתבתי על זה כתשובה גם באחד הפורומים בכלוב. אבל הייתי חייב לקשור את הנושא למקרה שקרה לי אחרת היא הייתה מקבלת חלחלה..
בכל אופן היא סיפרה לי שגם לה קרה מקרה שאח שלה קשר אותה ויש לה טראומה מזה (לא יודע אם זה אמיתי או סתם רצתה להשוות רגשות)..
למחרת בפגישה כמובן שהנושא הזה נפתח.. די הובלתי אותה להגיד שכדאי שנחווה חוויה מתקנת.. זה היה בתקופת ההתנתקות.. היו לי סרטים כתומים באוטו של ההורים... זה דווקא היה די במקרה..
היא ביקשה לקשור אותי.. האמת שקצת חששתי.. לא פחדתי ממנה אבל הייתי די שמרן בקטע של החופש שלי ובאמת היה לי לא קל כשקשרו אותי בתיכון.. התנגדתי בהתחלה והיא לאט לאט ריככה אותי. ביקשה שאקשור אותה אבל לא הסכמתי למרות שזה הטריף לי את החושים.. לא הסכמתי לקשור אותה אם אני בעצמי מרגיש עם זה כ"כ רע..
לאחר שיחה של שעה בערך הסכמתי לה לקשור את ידיי לפנים.. זה היה די סתמי.. מקדימה זה באמת חרטא.. לאחר ששחררה אותי נתנה לי את ידיה. אמרה הנה תקשור. אתה מבין שזה לא נורא כ"כ.. סרבתי לקשור אותה.. חוויתי יותר מדי התרגשות לפעם אחת.. היא קצת נפגעה מזה.. אפילו חיבוק לא יכולנו לתת..
למחרת שוב נפגשנו..תמיד היינו יושבים באוטו בחניה שהייתה די שקטה ומדברים.. הגענו לחניה.. לא דיברנו או התכתבנו כל היום.. היא הייתה מבואסת עליי.. בלי לומר מילה כיביתי את האוטו והבאתי לה חיבוק חם. התחבקנו אולי איזה 10 דקות.. רצוף.. שתקנו.. היא בכתה האמת.. היה די מרגש.. בהמשך היא שאלה מה הרגשתי והבינה שפתחה אצלי משהו... שמרנו נגיעה לפני זה כמו ברזל ופתאום אתה גורם לי לקשור אותך? תכלס.. די צדקה.
היא הגישה לי את ידיה וביקשה שאקשור.. הסתכלתי לה בעיניים.. חייכתי.. אמרתי לה תסתובבי.. לקח כמה שניות עד שירד לה האסימון ואז הסתובבה ונתנה לי את ידיה.. תוך כדי שאני קושר לחשתי לה שאני לא יודע מה קרה לי אבל הסיטואציה הזאת גורמת לי לריגוש שלא הרגשתי בחיים. תכל.. אמת לאמיתה.. ושאני מעריך את זה שהיא סומכת עליי ככה. ומודה לה על זה..
אחרי שסיימתי לקשור היא די הייתה בהלם מאיך שקשרתי.. לא יכלה להזיז את הידיים.. צחקה שנראה לה שאני חולם על זה כבר הרבה זמן... ישבנו עוד קצת באוטו.. דיברנו.. צחקנו.. כעבור חצי שעה אולי שחררתי (מיוזמתי יש לציין היא לא שמה לזה לב אפילו) משם כבר הייתה איזושהי תפנית בקשר.. אספר על הקשר עצמו בפעם אחרת:)
אז זהו.. אם את פה השמיעי קול..
אחלה יום:)
לפני 3 שנים. 31 במאי 2020 בשעה 16:29