מהגיגי ליבי

על גג העולם.

קשה לתאר למי שלא חווה את זה, את ההרגשה המופלאה הזו שאתה על גג העולם.
אם יש פה עוד ביפולריים, הם יבינו,
אבל גם אם יש פה אנשים שהתנסו בקוקאין -
סיפרו לי שההרגשה היא דיי דומה להרגשה שאתה בהיי,
בהבדל אחד -
זה לא עולה יקר כמו קוקאין, וזה נמשך הרבה הרבה יותר זמן.

כך או כך - שתי המצבים ממכרים בטירוף - ואם אתה לא מסוגל לעמוד בפיתוי,
תתרחק מזה כמו מאש.

ההיפומאניה הראשונה שלי היתה הכי טובה כמדומני.
אני חושב שזה נובע מכמה סיבות -
1. לא הייתי מודע בזמנו שזו היפומאניה.
2. ההיפומאניה הזו לא עשתה נזק ממשי, מלבד הדיכאון שבא בעיקבותיה.

הכל התחיל במה שקרוי "הפורום של לנדמארק"
הפורום של לנדמארק זו סדנה בת שלושה ימים, שבה, בטכניקות מסויימות שעובדות על המוח,
גורמים לך לבצע שינוי מהותי בחייך.
אצל כל אחד זה מתבטא קצת אחרת, אולם התחושה הכללית היא מאוד טובה,
כי אתה סוף סוף מתחיל להזיז דברים שהיו תקועים אצלך המון זמן.

מי שהמליץ לי ללכת ללנדמארק, היה פעיל שעבד שם והכרתי אותו בפורום שירה בהייד פארק,
אולי הוא עדיין מסתובב שם באותו כינוי.

אני זוכר את התאריך במדוייק - כי אז נולד "אביר האור" שהיה הכינוי החדש שלי בכל הפורומים ובכלל
כזהות אינטרנטית החדשה שלי.

התאריך היה 10 למאי 2002.

זה היה היום השני בסדנא, ואז ההיפומאניה הראשונה התפרצה אצלי.
ואיזו התפרצות זו היתה...
כמו סופרנובה. כמו זיקוקי דינור. משהו מרהיב ועוצמתי.

כבר בתוך הסדנא אפשר היה לראות את השינוי שחל בי.
פשוט זהרתי, קרנתי, הייתי מאושר.
דיברתי המון ובשטף, הייתי מלא אנרגיות - כאילו מישהו הכניס לי המון המון אנרג'ייזר למחזור הדם.

אני זוכר שחשבתי שמצאתי סוף סוף את הדרך הנכונה לחיים, הבנתי סוף סוף איך לחיות את החיים נכון,
ומה בדיוק לא עשיתי כמו שצריך עד עכשיו.
צריך להיות אוטנטי, לעשות דברים כמו שצריך, להיות אמיתי עם עצמי ועם כולם.
לסלוח לאנשים על מה שעשו לי - ולחזור להיות בקשר עם אנשים יקרים שרבתי איתם.
לספר לאנשים דברים שהסתרתי מהם המון זמן - והכבידו לי על הלב.

הייתי כל כך מרוצה מהסדנא - שהבטיחה "פריצת דרך" וקיימה, שחשבתי להפוך להיות מתנדב שם,
פעיל שם.
לא הבנתי מדוע לא מעבירים את כל חברי הכנסת והפוליטיקאים את הסדנא הזו,
מדוע לא שכולם יעברו אותה לכל הרוחות.

ההורים מייד הרגישו שמשהו לא בסדר, הבינו שהתהפכתי ב 180 מעלות.
ראו אותי מאושר ואנרגטי, ומדבר ופועל... כאילו נולדתי מחדש.

הם מייד רצו שאתחיל לקחת תרופות פסיכיאטריות, אבל מי הקשיב בכלל?
הסכמתי ללכת לפסיכיאטרית של אמא שלי למפגש אחד - גם היא מייד הבינה שאני
בהתפרצות היפומאנית והמליצה על ליתיום - אבל שוב... מי הקשיב?

אמרתי להם שזו הסדנה, שזה בדיוק מה שאמרו שיקרה - וקרה.
הבנתי סוף סוף איך לחיות נכון. קיבלתי את פריצת הדרך המתבקשת.

וזהו - המשכתי בשלי...
כמה חודשים/שנים לפני כן, עשיתי קורס עיסוי - אך הפסקתי לקראת הסוף ולא
הלכתי לקחת את התעודות שמגיעות לי.
יצרתי איתם קשר - ורציתי לעבור כמה קורסים לריענון - ולקבל את התעודות.
הם הסכימו מייד, באתי, וקיבלתי את התעודות.

באותה הזדמנות סיפרו לי על טיול שהם עושים - על ספינת MAGIC1
ושהם מקבלים מחיר הנחה בתור הצוות של המעסים לאנשים בספינה.
שאנו מתחייבים לעשות עיסויים בחינם - אולם אפשר יהיה לקבל טיפים.

מאוד התלהבתי.
קניתי כרטיס.

הכנתי מבעוד מועד כרטיסי ביקור ומיטת עיסוי - כדי שאוכל לעסות, להתנסות, ולפרסם את עצמי.

עד היום אני מחשיב את הטיול הזה, בספינה, לטורקיה - בתור הטיול הכי הכי כייפי שהיה לי בחיי.

אז אני על הספינה, עם כל שאר הצוות של הבית ספר לעיסוי, ואני בהיפומאניה.
מאושר כולי - קורן, כריזמטי.

האוכל היה האוכל הכי טעים שאכלתי בחיי - אבל ככה זה כשאתה בהיי - הכל מתחדד, הכל טוב.
אתה יכול לקבל אורגזמה קולינרית מביס של קרקר (קרה לי בזמן הסדנא של לנדמארק)

אתם צריכים להבין משהו עליי -
בגלל נסיבות חיי - עד לאותו רגע - הייתי בחור מאוד מאוד מאוד מאוד חסר ביטחון.
מעולם לא התחלתי עם אף בחורה פנים אל פנים - מ ע ו ל ם!

ובאותו שיט - כאילו זה היה הדבר הכי טיבעי לי בעולם -
הלכתי והתיישבתי בשולחן של הדוגמניות שהספינה אירחה.
השולחן של ה"סלבריטאים"
היו שם כל הדוגמניות שבאו לעשות תצוגת אופנה באחד מערבי הטיול,
היו שם 2 סטנדפיסטים מתחילים - שגם הם באו להופיע בערב אחר
וגם אני הייתי שם.

מדבר בטיבעיות ומשתלב בשולחן כאילו אני במקום הכי טיבעי שלי.

ומה יצא מזה?

יצא מזה שנתתי עיסוי ב 4 ידיים לכמה מהדוגמניות בספינה.
יצא מזה שאפילו המורה של בית הספר שבו למדתי עיסוי - מי שקיבל את התואר
אלוף העולם במסאג'ים - ביקש ממני שאסדר לו מישהי משם לעיסוי.

היו תמונות עם כולן, כמובן.

אחת מהן - למרות שאז היתה דוגמנית בילתי מוכרת -
היום היא... מאוד מאוד מוכרת -
היא פרצה לתודעת הקהל בגלל שהשתתפה באחת מתוכניות הריאלטי שרצות בשנים האחרונות.

ומה אומר...
כשאני נזכר בטיול הזה - עולה לי חיוך מתוק על הפנים, והלב שלי מחסיר פעימה.

כמה שזה לא אמיתי, כמה שזה היה חל'ק מהתפרצות של מחלת נפש -
באותו רגע, באותה דקה, באותה תקופה -
זה היה הכי הכי אמיתי שיש.

ואם יש משהו שאני רוצה להיזכר בו רגע לפני מותי,
אלה יהיו הרגעים האלה, בטיול, באותה ספינה.

ההיפומאניה הראשונה שלי.