לפני 15 שנים. יום ראשון, 15 בינואר 2012 בשעה 9:15
בליפ.
הקפיאו את התמונה מאית שניה אחרי הפגיעה, וצפו מקרוב.
סביר להניח שזה מה שתיראו בערך :
עכשיו דמיינו לכם חדר, דלת נפתחת, ובמרכז החדר עומדת, על ארבע, מישהי,
ערומה לגמרי.
הטוסיק שלה מובלט כלפי מעלה והידיים שלה מפשקות אותו לרווחה.
סביר להניח שזה (בערך) מה שתיראו :
הקפיאו את התמונה בראשכם.
זו התמונה שחקוקה אצלי בראש. תמונה של רגע בזמן, רגע בחיי.
רגע שלא עוזב ולא מרפה ממני - לא משנה לאן אלך ומה אעשה.
זה רגע נעים, כייפי, וטוב.
רגע של רוגע, והתרגשות שמעורבבים זה עם זה.
מה הפלא שאני לא מפסיק לרצות לחזור אליו?