מהגיגי ליבי

אני נמצא כעת בתקופה מאוד גדושה, ללא ספק.
מי שעוקב, יודע שביום ראשון ה 22 לינואר - אני מתחיל מקום עבודה חדש.
ייתכן ובעיקבות השינוי, לא אוכל להיכנס בשעות העבודה לכלוב,
או למסנג'ר, או לפייסבוק.
הכל תלוי באירגון של מקום העבודה הפיסי - אם יהיה לי קיר מאחורי,
או Open space עם אנשים שיכולים לצפות במסך שלי בכל רגע ורגע.

חוסר הידיעה הזה מלחיץ אותי.
אני לא רוצה לאבד את העולם הוירטואלי שיש לי כרגע.

אז מקום עבודה חדש - עם כל ההתרגשות מצד אחד, והחששות מצד שני.

בבית - הדברים חזרו למסלולם, ואני מאוד משתדל. מאוד מאוד.
האישה גם היא הבטיחה הבטחות שתשתדל - ואני רואה את ההשתדלות שלה,
והיא רואה את שלי.

אבל מה לגבי התמונה הגדולה?
הרי...
הרי היא לעולם לא תהיה מתוחכמת במיטה.
הרי לעולם לא אהיה מסופק לגמרי ביחסי המין שלה.
לא רק בגלל שהיא לא בדסמ"ית, אלא בגלל שבדברים מסויימים
אין בינינו התאמה במיטה.

אמרו לי פה כמה וכמה אנשים - שאם אני בדסמ"י, זה תמיד יהיה בתוכי,
לא אוכל לברוח מזה.
אז הבטחתי לאישה שאעשה הכל כדי לנסות שזה יצליח,
אבל האם אני יכול לקיים?
האם אני יכול באמת ובתמים להישאר איתה - עד גיל 120,
ולהרגיש מצויין עם זה, בכל האספקטים?

האם לא תהיה לי תמיד תחושת החמצה, פיספוס, חסר?

או שאולי אני צריך פשוט לנהל חיים כפולים ולבגוד כמו רוב האנשים
שנשואים כאן לואניליות?

אני יודע שזה לא הזמן לחשוב על הדברים האלה, ומה שחשוב יותר
זה להתמקד בעבודה החדשה ולהתפקס על להצליח שם -
אבל הדברים האלה מסתובבים לי בראש.

אני אפילו מתלבט במשך תקופה של כמה שבועות אם לעשות מנוי לכלוב
או לא. לא בגלל ההוצאה הכספית, אלא בגלל שלעשות מנוי בכלוב זה להצהיר
בפני עצמי שאני רוצה להישאר כאן, ליותר מסתם לכתוב בלוג.
שאני רוצה להישאר כאן כדי להכיר, כדי לפגוש, כדי לחוות, כדי לצלול
יותר ויותר לתוך העולם הזה.

זה לא הזמן, לגמרי לא הזמן...
אולי נכון לחכות קצת, ולראות מה יקרה בחודש הקרוב,
ואחר כך לגבש דיעה ולפעול.

אם למישהו יש הערות, או הארות, או שהוא רוצה לשתף אותי
בהתלבטות דומה שיש לו או שהיתה לו,
אני מאוד אעריך זאת.