לפני 13 שנים. 22 ביוני 2011 בשעה 8:41
עוד קצת פולניזם ואני מזנקת מהקומה השנייה.....
בעעעעעעעעעעע
***
איך זה שאנשים שבקושי מכירים אותי ( אבל בטוחים שהם מכירים אותי ) מעזים לבוא אליי בטענות ?
איך זה שאנשים שהערכתי, שהאמנתי בהם, שהוקרתי את הערכים שלהם, משנים את ''חוק ההגינות '' כל שני וחמישי ?
האם הם מצפים מעצמם -מולי- מה שבא להם כה בקלות לדרוש ממני ?
איך זה שאנשים שמכירים אותי יום,חודש, שבוע, בטוחים שאני חייבת להם מינימום את חיי ?
ואלו שאהבתי,שאני אוהבת ושאוהב כניראה לעד, מרשים לעצמם להקיז דם לא מותר...
מזל שמפעם לפעם נשלח איזהשהוא מלאך אציל בדמות מורה דרך הנושא על לוח לבו ערכים, תבונה, יופי טהור גולמי ומעיינות חוכמה נפלאים
הייתי רוצה להישאר זמן מה ליד האגמים הקסומים האלו, בתקווה ללמוד וללמוד...
***
בתוך המערבולות האלו וסרט האימה ( בהמשכים...! ) הזה הנקרא חיי
מופיע מעת לעת מורה דרך, מלאך, שליח קסום
מנטור שאת מילותיו אני לוגמת בשקיקה, בצמא כה רב, על סף עילפון....
פעם,
לא מזמן
זה היית אתה
המגדלור .
מלאך המוסיקה שלי
הפרת את כל הכללים ,בלבלת את כל התווים
הפסקת את המוסיקה של הלילה בטונים הכי צורמים
שיברון הלב של כל מנגינה הוא הדממה החותכת אותה...
ביער הקסום שאליו הולכת אותי מצאתי תובנות
אך הקסמים היו לחשי הכישוף שלך
מופע אימים
מופע של שקרים....
ראיתי אותך מתחת לכל מסיכה
כשפצעת אותי ואותך,כשהדם זלג
ראיתי אותך
כרגיל,
שיחקתי בתפקיד שהועדת לי
גם אני שוברת את הכללים
בדרך שלי....
אתה עדיין מניף חרבות
יורה לכל הכיוונים
כרגיל,
פוגע בול....
אבל אתה שוכח
שלא אני הקרבתי אותך
ואף פעם
אף פעם
לא רציתי קורבנות
לא בשר ודם
ולא בכלל
כשאתה ממהר להקיז את הדם,
לערוף את ראשה של מלכת אנגליה הסוררת
לפזר מילים רעות ,מילים קשות
בבקשה אל נא תשכח
את בחירותיך שלך.
&feature=related
פתאום,
שנינו כמו חיות פצועות
לי אין טריטוריה
כך ידעתי מילדות
לי אין צורך לסמן
כל מה שקיים- כרגע קיים
פתאום,
על גדת נהר האשליות מופיע מאי שם מורה דרך אחר
צבעוני
מרתק
זה גורם לי לחשוב לפעמים
אילו חוקים חדשים נחקקים
ומהו החדש אם לא ישן...
אוטוסטרדה סואנת של מחשבות
העקשנות הילדותית חסרת השחר שלך טרפה את כל הקלפים
אילו רק היית מאמין באמת.
קורטוב מהאמונה האדירה שהייתה לי בך
מעט מזה בי.ובעצמך.
אבל,
אתה איבדת אמונה
ובאהבה כמו בחברות
אין מקום לאתאיזם
כפי שאין מקום לאמונה אדוקה, הדוקה מדי
שלא מאפשרת מקום לספקנות ולסקרנות....
&feature=related
***
כל כך הרבה אנרגיות מבוזבזות הושקעו בנקמנות, בתככים
אולי כי אינך יכול להתגבר על טיבעך
אולי כי
זו דרך ההתגוננות שלך
אלא שהיה עליך להשכיל ולראות
שאין מפני מה או מי להתגונן.
חצית את הגבול האחרון.
בניגוד אליך, אין בי שום צורך להוכיח לך מאומה.
לריחוק שלך יש טעם של צעקה
של דם הנקמה
של ''את תראי ! חכי חכי..''
ואין שם שום חיוך או קריצה
מהסוג שידענו להמציא בכל כך הרבה דרכים
שנה וחצי אהובי ...
שנה וחצי.
http://youwillcurse.ytmnd.com/
עשית פשוט הכל....
תמשיך לספר לעצמך כל מה שצריך על מנת לייסר
להתנקם
תמשיך לטפטף רעל, ביזיון וכזב על דמותי
בזמן שאתה משקיע כל כך הרבה אנרגיה בביזיון וברעל,
אני אוספת את הסודות, הפנטזיות, ההבטחות, האשליות
ונסוגה....
ואני פצועה עדיין
אבל
אמשיך לראותך כמו האיש שהכרתי לפני 5,6,7,8,9 שנים.
ובתוכי - למענך, למעני ולמען האמונה,- אאסוף את הזיכרונות.
היה לי פעם דולה פנינים
אשר שלה עבורי פנינים ואבני חן מהמעמקים....
אני לומדת לדלות אותן בעצמי.
ואם פעם דליתי אותן על מנת לענוד את קולרך על לוח לבי
הרי שכעת אני עושה זאת למען האמונה
את הכל ניתן לקחת,כך לימדתני, אך לא את הדברים החשובים באמת....
אני נוצרת הכל.
ולא בכדי שתחזור.
סופסוף,גם אצלי נחת אחרון האסימונים....
המחרוזת הזו תינצר ותישמר
אצלי
למען האמונה
מחרוזת פנינים מקסימה,
לא קולר של אהבה....
&feature=related
***
כל כך משונה טבענו, בני האדם,
כחברים-אנו רואים את האדם ,כל המיכלול
מדוע בתוך זוגיות אנחנו מתחילים לראות פחות ופחות ?
והרי,
ברגע שהפסקנו לראות את האחר, סגרנו אותו במשבצת
מבלי לאפשר לו את המקום והחירות הבסיסית להיות הוא עצמו, על כל גווניו
מרוב האשמות וקיתונות רותחים צוננים של תלונות, שכחת לראות אותך.
ואותי,בפשטותי....
&feature=related
****
האם הזעם האינסופי שלך מאפשר לך לראות את תוויי פניי ?
את הפשטות שאינה נאמרת בקול ?
האם רשימת היעדים הנקמנית שלך,הערוכה על פי אירועים,ימים,שעות וזמנים
מאפשרת לך הצצה אל הרגעים הפשוטים
לא רגעי הקסם
לא שליטה מנטאלית טוטאלית
רק
הפשטות שהייתה שם
לפני כל כך הרבה שנים....
כשאני נשארת חשופה ,מדממת ופצועה אל רוחות המידבר
אתה מאשים אותי על הדם והבכי....
הפסקתי לבכות
כי לפעמים האירוניה גורמת לי לצחוק
אתה
שנושא על דגלך את האמת כביכול...
אתה אכן לוחם צדק
ואכן,
מלך הערכים
אבל
גם בך האמת מהתלת ומתעתעת
איך
אינך
רואה
שקווי חיינו
שמזמן אינם קשורים לרגש רומנטי
ממשיכים להיות מקבילים כל הזמן ?
איך זה שהמגדלור של חיי
מאסטר התבונה שלי,שראה בי תלמידתו הניצחית
האיש שהבטיח לי שהאגדה אכן תתממש
האיש שהובילני בשערי הסקרנות
לא רואה עוד...?
***
אקסהביוניסט פחדן שכמותך...
אני אצעק גם את מה שאתה לא תעז ללחוש
אתה הנפת את דגלי האמת
אתה נעלמת
גם לעצמך
ואני,
מאומה מלבד תלמידתך,
אצעק את האמת
אשיר אותה
אצייר אותה
הרחובות יהיו מקושטים בגראפיטי שלי
המנגינות כולן ייענו לי
למדתי ממך מורי האהוב מכל
נרקסיזם
טיפות של תעוזה
(אם לא מנסים, לא יודעים....)
סקרנות
פתיחת השערים הנעולים
לפסוע אך ורק בשבילים שעליהם הצהרנו:
בלתי אפשריים
לא כמוך, בגלל האתגר,
אלא
בגירסתי שלי
איך אינך רואה?
לא נכשלת, מורי
אלא רק באמונה
ואיזה מורה יכול ללמד רק בעזרת כשפים?
את הרעל שהטחת בי אהפוך לאבקת פיות
את התקפי הזעם והטירוף
אהפוך לאמברוסיה
לא בכדי להוכיח לך מאומה
(אינני עשויה כמוך...)
מתישהוא,
אמצא את המפתח אל היער הקסום...
או שלא.
זה לא באמת משנה,
הרי לימדתני:
המטרה היא הדרך.
