דוסטוייבסקי זה לא

ישבתי במשרד בחליפה היוקרתית שלי ולא יכלתי לחשוב על שום דבר, הפלאפון המזורגג הזה צלצל שוב ושוב כשכמה קרציות ניסו להשיג אותי,
לא רוצה לדבר עם אף אחד, על שום דבר.
רציתי לעמוד בתחתונים של ספיידרמן באמצע הקומה ולצעוק:"אתם לא מעניינים אותי!", לא התקדמתי בעבודה, לא יכלתי להתרכז בשום דבר שהוא לא בהייה,
הצג של המחשב נשאר באותה פאוזה כבר שעתיים וחצי.

לא אכלתי שום דבר כבר יומיים, כאבה לי הבטן,
האצבעות שלי מדגדגות לי לכתוב, וזה מרגיש כאילו אני צריך לחרבן ושום דבר לא יוצא. אני זורק את הדף ה-400 לפח, אחרי שכתבתי עליו בגדול, "נמאס לי!",
הילדים לא מעניינים אותי,
האישה בטח שלא מעניינת אותי,
וכמו שאתם רואים, גם העבודה שלי לא מעניינת אותי,
אני לא יכול לכתוב.

המילים עומדות לי בגרון, הלכתי לשירותים והתיישבתי על האסלה, לחצתי,
לחצתי,
שום דבר לא יצא.


אני חייב לכתוב,
לקחתי את התיק שלי והשארתי פתק על דלת המשרד, "לכו תזדיינו כולכם", המילים היחידות שיוצאות לי הן קללות, הגב שלי תפוס, אני לא יכול לסבול את זה יותר,
כל מיני התחלות וסופים מסתובבים לי בראש, אבל שום דבר לא יוצא,

נכנסתי הביתה, זרקתי את התיק על השולחן, בעטתי בכלב.
"זין, זין, זין" אמרתי.
בלי הקשר, הכל זין.

קרעתי מעליי את הבגדים,
לקחתי את הלפטופ,
חיברתי אותו לחשמל,
התיישבתי בתוך אמבטייה ריקה כשהמחשב בחיקי ובהיתי. עזבתי את המשרד בסערה כדי לעשות את אותו הדבר בדיוק רק ערום באמבטיה.

ראיתי פורנו. חיפשתי אסקפיזם. ליטפתי, שפשפתי, הרטבתי,
אפילו לא עמד לי.

אני חייב לכתוב.

פתחתי את הלפטופ, והתחלתי להקליד,
כתבתי כמה שרע לי,
ואז מחקתי,
כתבתי כמה שטוב לי,
ברור שמחקתי,

נכנסתי לקרוא סיפורים של אחרים,
"סעמק, עד שאני כבר טוב במשהו, אני לא מסוגל לעשות אותו"

הנחתי את הראש על הקרמיקה,
היה שקט,
פתאום נרגעתי, השרירים שלי הורפו,
המוח שלי השתתק לשנייה,
העניק לי מנוחה מכל המילים המחורבנות שהתרוצצו שם ואז,
פתאום
בלי הזהרה,
זה הגיע.

התחלתי לכתוב כמו משוגע, כמו פסיכי, מיליון אותיות לשנייה,
כתבתי
וכתבתי
וכתבתי.

אני לא יודע כמה זמן ישבתי שם,
הרגשתי את התחושה הממכרת הזו של להשתין אחרי שמתאפקים הרבה זמן, כאילו אין צרות בעולם, וכל מה שצריך כרגע זה להעביר את השתן הזה,
הזרם שנשפך ממני, מהשלפוחית המתפוצצת שלי,
לאסלה.

והתקתוקים נשמעו לי בדיוק כמו השתן שמצליף במים באסלה, טפטופים קלים.
ידעתם שתינוק רך בגילו מתאפק עד שהוא לא יכול יותר, וכשהוא כבר מחרבן, ההרגשה שהוא חש, היא הרגשה שמשתווה לאורגזמה אצל בן אדם בוגר?
מעניין איך בדקו את זה.

כתבתי את המילה האחרונה ושמרתי.
פתחתי את המים עם הרגל,
והם הציפו אותי,

והמים, נגעו בי,
שנגעו בלפטופ,
שהיה מחובר לחשמל.






ההלוויה הייתה נחמדה. לא בכיתי.