סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דוסטוייבסקי זה לא

"חשבתי שאתה לא מאמין באלוהים"
"אני באמת לא מאמין בו, אבל הוא התעקש שאני המשיח, אז לא רציתי להתווכח איתו"
"למה?"
"אתה היית מרגיש בנוח להתווכח עם אלוהים?"
"אבל אתה הרי במילא לא מאמין בו"
"נכון, ובכל זאת לא הייתי רוצה להרגיז אותו"
"אתה מתחיל להרגיז אותי"
"אתה אלוהים?"
"אני? לא"
"אז מה אכפת לי להרגיז אותך?"
לפני 10 שנים. 29 בנובמבר 2013 בשעה 22:51

אני תוהה אם כשהוא קורא לי חתול הוא יודע כמה זה מדויק. אני אוהבת אותך רק כשאתה נעים ורגע אחר כבר אשכח אותך, במצב רוח הלא נכון אני אנשך אותך, אשרוט, אני לא בוחלת באמצעים. תמיד נוחתת על הרגליים. תשע נשמות. (עכשיו כבר שש). נעלמת. חוזרת. אי אפשר לסרב לי, או שאוהבים אותי או ששונאים אותי, 

נעימה למגע, 

צורמת לשמיעה, 

מנקה את עצמי (עם הלשון, מאשמה, מרצון, מתשוקה).

ישנה הרבה. לוקחת כל מה שנותנים לי. (כמובן מאליו) 

 

הוא אוהב אותי,

אחרי לילה של הקאות ושלשולים נרדמתי במסדרון שבין החדר שלי לשירותים, 

בבוקר התעוררתי מכוסה וכרית מתחת לראשי, הוא מחובק לידי, על הרצפה הקרה, שקט. נישקתי אותו במצח ועברתי למיטה לבד. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י